עם נרדף, ״והיא שעמדה״
״שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקב״ה מצילנו מידם.״
שלושת אלפים שנה, בכל דור ובכל יבשת, קם עלינו מי שביקש לכלותנו, בלי שעוללנו לו דבר: פרעה שהשליך תינוקות ליאור, עמלק שזינב בנחשלים, המן שגזר ״להשמיד להרוג ולאבד״, יוון שאסרה שבת ומילה, רומא ששרפה את חכמינו עם ספרי התורה, מסעי הצלב, עלילות הדם, האינקוויזיציה והגירוש, הפוגרומים, השואה, ועד טבח שמחת תורה. לשנאה הזו לא היה מעולם הסבר; היא איננה תלויה בדבר. ״שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקב״ה מצילנו מידם.״ והעם, חי.
לחם חוקנו, חמימות, משפחה וערבות
״כל ישראל ערבים זה בזה.״
ומול השנאה, הבית החם. אוהלו של אברהם פתוח לארבע רוחות, ומאז לא נסגר: אין בעולם קהילה יהודית בלא קופת צדקה, הכנסת אורחים, ביקור חולים, הכנסת כלה והלוויית המת; גמ״חים לכל דבר, מתרופות ועד שמחות; שולחן שבת שתמיד יש בו מקום לעוד אורח. וביום הקשה מכל, בבוקר שאחרי ז׳ באוקטובר, עמדו אלפים בתור לתרום דם, ומאות אלפים פשוט קמו והתנדבו. ״כל ישראל ערבים זה בזה״ איננה סיסמה: זו משפחה. עם שהוא בית, זה לחם חוקנו.