ומול השנאה, הבית החם. אוהלו של אברהם פתוח לארבע רוחות, ומאז לא נסגר: אין בעולם קהילה יהודית בלא קופת צדקה, הכנסת אורחים, ביקור חולים, הכנסת כלה והלוויית המת; גמ״חים לכל דבר, מתרופות ועד שמחות; שולחן שבת שתמיד יש בו מקום לעוד אורח. וביום הקשה מכל, בבוקר שאחרי ז׳ באוקטובר, עמדו אלפים בתור לתרום דם, ומאות אלפים פשוט קמו והתנדבו. ״כל ישראל ערבים זה בזה״ איננה סיסמה: זו משפחה. עם שהוא בית, זה לחם חוקנו.
6 תחנות בחוט
- ב'מ"ז · 1714 לפנה״ס
ברית המילה והפיכת סדום
בהיות אברם בן 99 נצטווה על ברית המילה, ונשתנה שמו לאברהם, ״אב המון גויים״, ושרי לשרה. ביום השלישי למילתו באו אליו שלושת המלאכים ובישרו על לידת יצחק. סדום ועמורה, ערי הרשע והאכזריות, נהפכו בגפרית ואש לאחר שאברהם התפלל עליהן, ולא נמצאו בהן עשרה צדיקים. לוט ניצל בזכות אברהם.
לתחנה בציר הזמן - ב'פ"ח · 1673 לפנה״ס
נישואי יצחק ורבקה
אליעזר עבד אברהם נשלח לחרן למצוא אישה ליצחק, ובהשגחה גלויה נמצאה רבקה, גומלת החסדים. ״ויביאה יצחק האהלה שרה אמו״, ושבו הנרות הדולקים מערב שבת לערב שבת, הברכה בעיסה והענן הקשור על האוהל.
לתחנה בציר הזמן - ג'תתכ"ח · 68 לספירה
״תן לי יבנה וחכמיה״
רבן יוחנן בן זכאי, מתלמידי הלל, הוצא ממצור ירושלים בארון מתים. כשזיהה את אספסיינוס כמלך עתידי, ביקש ממנו בקשה אחת: ״תן לי יבנה וחכמיה״, ובכך הציל את קיומו הרוחני של עם ישראל. ביבנה כונן מחדש את הסנהדרין, תיקן תקנות זכר למקדש, ולימד: ״יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, גמילות חסדים״.
לתחנה בציר הזמן - ה'תש"ה · 1945 לספירה
שארית הפליטה
הניצולים, אודים מוצלים מאש, קמו מן האפר: במחנות העקורים הוקמו מיד חדרים, ישיבות ומקוואות; ניצולים חיפשו איש את שארית משפחתו, והקימו בתים חדשים. גדולי תורה ניצולים, הרבי מקלויזנבורג שאיבד אשתו ואחד עשר ילדיו, ועוד, נשאו את דגל הבניין: ״עוד אבנך ונבנית״.
לתחנה בציר הזמן - ה'תש"ס · 2000 לספירה
מסורת של אלפי שנים בחיי היום יום בישראל
מסורת של אלפי שנים שזורה בחיי היום יום בישראל: השבת היא יום המנוחה הכללי במדינה, ולוח השנה העברי, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, פסח ושבועות, הוא הלוח שעל פיו פועמת המדינה כולה. השפה המדוברת ברחוב היא לשון התנ״ך. רוב מוחלט של המשפחות בישראל עורך ליל סדר, מדליק נרות חנוכה וצם ביום הכיפורים; ברית מילה, בר מצווה, חופה וקדיש מלווים כמעט כל בית; מזוזות קבועות בפתחי הבתים, והכשרות נוהגת במוסדות הציבור ובצה״ל, קשר חי, שלא נותק מעולם, בין העם, תורתו וארצו.
לתחנה בציר הזמן - ה'תש"ע · 2010 לספירה
שומרי מצוות, מסורתיים וחילונים, עם אחד
בישראל חיים זה לצד זה יהודים חרדים, דתיים, מסורתיים וחילונים, בשכנות, בתוך המשפחות, במקומות העבודה ובצבא. על אף חילוקי הדעות, חיי היום יום מפגישים את כולם סביב אותם שורשים עצמם: גם בבתים המגדירים עצמם חילונים רבים מקדשים בליל שבת, מתכנסים לסדר פסח ומלווים את ילדיהם לבר המצווה; שערי בתי הכנסת, שיעורי התורה ושולחנות השבת פתוחים לכל דורש, ותנועת התשובה מחזירה רבבות אל בית אבותיהם. ״כל ישראל ערבים זה בזה״, הערבות ההדדית מתגלה בכל עת מבחן, והיא סוד קיומו של העם: עם אחד, החי יחדיו בשלום ובשלווה סביב מסורת אחת בת אלפי שנים.
לתחנה בציר הזמן