Jewistory

תולדות ימי העם היהודי

מסע אינטראקטיבי בתולדות עם ישראל, מאדם הראשון ועד ימינו, על פי מסורת ישראל

המסע על ציר הזמן
בריאת העולםכל גוון הוא תקופה, הקישו וצללו אל תוכהימינו
אוצר הסיפוריםאישיםמלאכות הקודשמקבץ פזוריםהצע סיפור או תיקון

עם נרדף, ״והיא שעמדה״

שלושת אלפים שנה, בכל דור ובכל יבשת, קם עלינו מי שביקש לכלותנו, בלי שעוללנו לו דבר: פרעה שהשליך תינוקות ליאור, עמלק שזינב בנחשלים, המן שגזר ״להשמיד להרוג ולאבד״, יוון שאסרה שבת ומילה, רומא ששרפה את חכמינו עם ספרי התורה, מסעי הצלב, עלילות הדם, האינקוויזיציה והגירוש, הפוגרומים, השואה, ועד טבח שמחת תורה. לשנאה הזו לא היה מעולם הסבר; היא איננה תלויה בדבר. ״שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקב״ה מצילנו מידם.״ והעם, חי.

לחם חוקנו, חמימות, משפחה וערבות

ומול השנאה, הבית החם. אוהלו של אברהם פתוח לארבע רוחות, ומאז לא נסגר: אין בעולם קהילה יהודית בלא קופת צדקה, הכנסת אורחים, ביקור חולים, הכנסת כלה והלוויית המת; גמ״חים לכל דבר, מתרופות ועד שמחות; שולחן שבת שתמיד יש בו מקום לעוד אורח. וביום הקשה מכל, בבוקר שאחרי ז׳ באוקטובר, עמדו אלפים בתור לתרום דם, ומאות אלפים פשוט קמו והתנדבו. ״כל ישראל ערבים זה בזה״ איננה סיסמה: זו משפחה. עם שהוא בית, זה לחם חוקנו.

שנת 1 עד 1656 · לבריאה · 3760-2105 לפנה״ס

מבריאת העולם עד המבול

עצמו עיניים ודמיינו עולם שזה עתה נולד: אור ראשון נשפך על פני תהום, גן רווי ריח פרי ועצים שזה עתה נבראו, ונשמת חיים באפיו של אדם יחיד שפוקח עיניים אל בוראו. עשרה דורות חיו בין הבריאה למבול, דורות של ענקים שהאריכו ימים מאות שנים: אדם שראה את חטאו ואת גירושו מן הגן, חנוך שהתהלך את האלוקים, מתושלח הזקן שבזקנים. אך לצד גני העדן צמחו גם קין ודורותיו, והארץ התמלאה חמס. בסוף התקופה עומד איש אחד, נח, צדיק תמים בדורותיו, מקציע קורות עץ גופר ומורח זפת, בעוד שכניו לועגים. ריח הגשם הראשון כבר באוויר.

  1. שנת 1 · 3760 לפנה״ס

    בריאת העולם ואדם הראשון

    בכ״ה באלול נברא העולם, וביום השישי, א׳ בתשרי, נברא אדם הראשון בצלם אלוקים, ונופחה בו נשמת חיים. בו ביום הוכנס לגן עדן, נצטווה שלא לאכול מעץ הדעת, נבראה חוה מצלעו, חטאו בעצת הנחש וגורשו מגן עדן. אדם הראשון המליך את הקב״ה על כל הבריאה באמירת ״ה׳ מלך גאות לבש״.

    עוד באותה שנה
  2. בערך שנת 41 · 3720 לפנה״ס

    קין והבל

    בניו הראשונים של אדם הביאו מנחה לה׳. אל הבל ואל מנחתו שעה ה׳, ואל קין ומנחתו לא שעה. קין קם על הבל אחיו והרגו, הרצח הראשון בתולדות האנושות. קין נענש בגלות ונע ונד בארץ, ומכאן למדו חז״ל את חומרת שפיכות הדמים: ״כל המאבד נפש אחת, כאילו איבד עולם מלא״.

  3. שנת 130 · 3631 לפנה״ס

    לידת שת

    לאחר מות הבל נולד לאדם וחוה בן ״בדמותו כצלמו״, שת, שממנו הושתת העולם. כל האנושות שלאחר המבול מתייחסת אליו, שכן נח בא מזרעו.

    עוד באותה שנה
  4. שנת 235 · 3526 לפנה״ס

    לידת אנוש, ראשית העבודה הזרה

    בימי אנוש ״הוחל לקרוא בשם ה׳״, לשון חולין. כפי שביאר הרמב״ם (הלכות עבודה זרה פ״א), בדור זה טעו בני האדם לכבד את הכוכבים והמזלות כ״משרתיו״ של הבורא, ומטעות זו התדרדרו במשך הדורות לעבודה זרה גמורה, עד ששכחו את בוראם.

    עוד באותה שנה
  5. שנת 622 · 3139 לפנה״ס

    לידת חנוך

    ״ויתהלך חנוך את האלוקים ואיננו, כי לקח אותו אלוקים״, חנוך היה צדיק בדור פרוץ. בשנת תתקפ״ז, בהיותו בן 365 שנה, נלקח מן העולם קודם זמנו, כדי שלא יושפע מרשעת דורו.

    עוד באותה שנה
  6. שנת 687 · 3074 לפנה״ס

    לידת מתושלח

    מתושלח הצדיק האריך ימים יותר מכל אדם, 969 שנה. חז״ל מסרו שהיה עוסק בתורה ובמעשים טובים, ובזכותו נתעכב המבול: הקב״ה המתין עד פטירתו, ושבעת ימי האבל עליו הם ״שבעת הימים״ שקודם המבול.

    עוד באותה שנה
  7. שנת 930 · 2831 לפנה״ס

    פטירת אדם הראשון

    אדם הראשון נפטר בן 930 שנה, שכן ויתר משנותיו שבעים שנה לדוד המלך, על פי המדרש. נקבר על ידי שת בנו. עמו נסתיים הדור הראשון של האנושות, כשעדיין חיו רוב הדורות שאחריו, למך אבי נח כבר נולד בחייו.

  8. שנת 1056 · 2705 לפנה״ס

    לידת נח

    ״זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו״, עם לידת נח פסקה הקללה שנתקללה האדמה בחטא אדם. נח היה ״איש צדיק תמים בדורותיו, את האלוקים התהלך נח״, יחיד בדור שכולו השחית את דרכו.

    עוד באותה שנה
  9. שנת 1536 · 2225 לפנה״ס

    הגזירה על דור המבול

    ״ויאמר ה׳ לא ידון רוחי באדם לעולם... והיו ימיו מאה ועשרים שנה״, נגזרה גזירת המבול, אך ניתנו לדור 120 שנה לשוב בתשובה. נח נצטווה לבנות את התיבה במשך שנים ארוכות, כדי שישאלוהו בני דורו ויתעוררו לתשובה, אך הם לעגו לו ולא שבו.

  10. שנת 1558 · 2203 לפנה״ס

    לידת שם בן נח

    שם, הבן שממנו יצא עם ישראל, שימש לימים כהן לא-ל עליון, הוא מלכי-צדק מלך שלם על פי חז״ל, וייסד עם עבר נכדו את ״בית המדרש״ הראשון, ישיבת שם ועבר, שבה למדו האבות הקדושים.

  11. שנת 1656 · 2105 לפנה״ס

    המבול

    בי״ז במרחשוון נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו. ארבעים יום ירד הגשם, והמים גברו על הארץ מאה וחמישים יום. כל היקום אשר על פני האדמה נמחה, ״וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה״. שנה תמימה עשו נח, משפחתו והחיות בתיבה, כשנח עוסק יומם ולילה בהאכלת הבריות, מידת החסד שבזכותה ניצל.

    עוד באותה שנה
שנת 1657 עד 1948 · לבריאה · 2104-1813 לפנה״ס

מהמבול עד אברהם

העולם מתחיל מחדש מתוך תיבה אחת שנחה על הרי אררט. ריח אדמה רטובה אחרי שנה של מים, קשת ראשונה נמתחת בענן, ומשפחה אחת יוצאת אל שממה דוממת לבנות עולם מבראשית. בני נח מתפצלים לשבעים אומות, ובבקעת שנער מתרוממת עיר ומגדל וראשו בשמים, המרד הגדול הראשון. הלשונות מתבלבלות, האנושות נפוצה על פני כל הארץ, והעולם שוקע באלילות: כל עיר ופסליה, כל בית וצלמיו. ואז, בין דורות של חושך, בעיר אור כשדים, ילד מביט בכוכבים ושואל את השאלה שתשנה את העולם: מי ברא את כל אלה? אורו של אברהם מתחיל לזרוח.

  1. שנת 1657 · 2104 לפנה״ס

    היציאה מהתיבה וברית הקשת

    בכ״ז במרחשוון, לאחר שנה תמימה, יצאו נח ובניו מהתיבה. נח בנה מזבח והעלה עולות לה׳. הקב״ה כרת ברית שלא יביא עוד מבול לשחת הארץ, ונתן את הקשת בענן לאות ברית. בני נח נצטוו בשבע מצוות, יסוד המוסר לכל האנושות: איסור עבודה זרה, ברכת ה׳, שפיכות דמים, גילוי עריות, גזל, אבר מן החי, וחיוב הקמת מערכת דינים.

  2. שנת 1658 · 2103 לפנה״ס

    לידת ארפכשד ושושלת שם

    שנתיים אחר המבול נולד ארפכשד בן שם, וממנו נמשכה השושלת: שלח, עבר, פלג, רעו, שרוג, נחור ותרח, אבי אברהם. בדורות אלו הלכו שנות חיי האדם והתקצרו.

    עוד באותה שנה
  3. שנת 1723 · 2038 לפנה״ס

    לידת עבר

    עבר, נינו של שם, היה נביא, וקרא לבנו פלג על שם הפלגה שנתרחשה בסוף ימיו. על שמו נקראו בני ישראל ״עברים״. בישיבתו של עבר למד יעקב אבינו ארבע עשרה שנה קודם רדתו לחרן.

    עוד באותה שנה
  4. בערך שנת 1945 · 1816 לפנה״ס

    עשרה דורות מנח ועד אברהם

    בין המבול ובין אברהם אבינו נמתחו עשרה דורות, ורובם אינם אלא שמות ברשימת תולדות, בלא מעשה גדול ובלא נבואה. אמרו חכמים, ״עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסים ובאים, עד שבא אברהם אבינו וקיבל שכר כולם״ (משנה אבות ה׳:ב׳). דורות שלמים שקעו בעבודה זרה שהחלה בימי אנוש, בנו את מגדל בבל כדי למרוד, ונפוצו על פני הארץ. ובתוך כל החושך הזה גדל, באור כשדים, אדם אחד שהביט בשמים ושאל מי ברא את כל אלה, והכיר את בוראו לבדו. הסבלנות הגדולה של הבורא לאורך עשרה דורות לא היתה לריק, היא המתינה לאיש אחד שיפתח את דרך האמונה לכל האנושות.

  5. שנת 1948 · 1813 לפנה״ס

    לידת אברם, אברהם אבינו

    בשנת א׳תתקמ״ח נולד באור כשדים אברם בן תרח, עשרה דורות מנח. ״בן שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו״: מתוך התבוננות בבירה הדולקת, בעולם ובסדריו, הסיק שיש מנהיג לבירה, ועמד יחיד מול עולם שלם של עבודה זרה. על כן נקרא ״אברהם העברי״, כל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחד.

    עוד באותה שנה
שנת 1948 עד 2238 · לבריאה · 1813-1523 לפנה״ס

תקופת האבות

רוח מדבר חמה נושבת בין אוהלים בחברון, בבאר שבע, בבית אל. זו תקופת האבות: אברהם שאוהלו פתוח לארבע רוחות וריח בשר בן הבקר שהוא מגיש למלאכים עולה באוויר; יצחק החופר מחדש את בארות אביו וטועם את טעם המים החיים; יעקב איש תם יושב אוהלים, שנרדף ונאבק וזוכה לשם ישראל. כאן נכרתת ברית בין הבתרים, כאן נשמעת צעקת העקדה על הר המוריה, כאן חולם יעקב על סולם שראשו מגיע השמימה. שרה, רבקה, רחל ולאה בונות את הבית שממנו ייוולד עם. שנים עשר בנים, כתונת פסים אחת, ובור אחד בדותן שממנו תתגלגל הירידה למצרים. הכול כבר נטוע כאן, כמו זרע באדמה.

  1. שנת 1958 · 1803 לפנה״ס

    לידת שרה אמנו

    שרי, היא שרה אמנו, בת הרן אחי אברהם, הצטרפה לאברהם במסע האמונה. ״אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים״, יחד קירבו את הבריות תחת כנפי השכינה.

  2. בערך שנת 1963 · 1798 לפנה״ס

    אברהם והפסלים, כבשן האש

    נער עומד לבדו בחנות הפסלים של אביו תרח, מוכר האלילים בעיר אור כשדים. בשעה שאין איש רואה הוא נוטל קרדום, מנפץ את כל הצלמים זולת הגדול, ונותן את הקרדום בידו. ״מי עשה זאת?״ זעק תרח, וענה הנער: הגדול קם על חבריו וניתצם. ״והלוא אין בהם רוח!״, קרא האב. ״ישמעו אוזניך מה שפיך אומר״, השיב אברהם. על אמונתו בא-ל אחד הושלך לכבשן האש, וניצל בזכות דבקותו. כך, מספרים חז״ל, נולדה במדבר האלילות אמונת ישראל, מבחירתו החופשית של יחיד שהעז לחשוב אחרת. ניסיון זה היה הראשון שבעשרת הניסיונות שנתנסה בהם אברהם ועמד בכולם; ואילו הרן אחיו, שתלה הכרעתו בנס, לא ניצל.

  3. שנת 1996 · 1765 לפנה״ס

    דור הפלגה, מגדל בבל

    בשנת מות פלג ״ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים״, האנושות המאוחדת, בהנהגת נמרוד, בנתה עיר ומגדל וראשו בשמימה, למרוד בה׳. הקב״ה בלל את שפתם והפיצם על פני כל הארץ, כך נוצרו שבעים האומות ושבעים הלשונות.

  4. שנת 2006 · 1755 לפנה״ס

    פטירת נח

    נח נפטר בן 950 שנה, כשאברהם כבר בן 58, הדורות חופפים, ומסורת הבריאה והמבול עברה במישרין מדור לדור: שם בן נח האריך ימים עד ימי יעקב אבינו.

  5. שנת 2018 · 1743 לפנה״ס

    ברית בין הבתרים

    בהיות אברם בן שבעים נכרתה הברית הגדולה: ״לזרעך נתתי את הארץ הזאת״. נגזרה גזירת הגלות, ״ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה״, ומניין ארבע מאות השנים החל מלידת יצחק. הובטחה הגאולה: ״ואחרי כן יצאו ברכוש גדול״.

  6. שנת 2023 · 1738 לפנה״ס

    ״לך לך״, העלייה לארץ כנען

    בהיותו בן 75 נצטווה אברם: ״לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך״. אברם ושרי עזבו את חרן ועלו לארץ כנען עם ״הנפש אשר עשו בחרן״, הגרים שקירבו לאמונה. בארץ נגלה אליו ה׳: ״לזרעך אתן את הארץ הזאת״.

  7. בערך שנת 2027 · 1734 לפנה״ס

    מלחמת המלכים והצלת לוט

    ארבעה מלכים בהנהגת כדרלעומר הביסו את חמשת מלכי הכיכר ושבו את לוט. אברם רדף אחריהם עם חניכיו, הכם והשיב את כל הרכוש. בשובו יצא לקראתו מלכי-צדק מלך שלם, הוא שם בן נח, ״כהן לא-ל עליון״, ובירכו. אברם סירב ליטול מרכוש סדום ״מחוט ועד שרוך נעל״.

  8. שנת 2034 · 1727 לפנה״ס

    לידת ישמעאל

    בהיות אברם בן 86 נולד ישמעאל מהגר המצרית, שפחת שרי שניתנה לאברם לאישה. המלאך בישר להגר: ״והוא יהיה פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו״.

    עוד באותה שנה
  9. שנת 2047 · 1714 לפנה״סערבות ואחווה

    ברית המילה והפיכת סדום

    בהיות אברם בן 99 נצטווה על ברית המילה, ונשתנה שמו לאברהם, ״אב המון גויים״, ושרי לשרה. ביום השלישי למילתו באו אליו שלושת המלאכים ובישרו על לידת יצחק. סדום ועמורה, ערי הרשע והאכזריות, נהפכו בגפרית ואש לאחר שאברהם התפלל עליהן, ולא נמצאו בהן עשרה צדיקים. לוט ניצל בזכות אברהם.

    עוד באותה שנה
  10. שנת 2048 · 1713 לפנה״ס

    לידת יצחק אבינו

    ״וה׳ פקד את שרה כאשר אמר״, בפסח, בהיות אברהם בן מאה ושרה בת תשעים, נולד יצחק. ״כל השומע יצחק לי״, צחוק של שמחה ופלא. ביום השמיני נימול, והוא הראשון שנימול לשמונה ימים. בגמלו נצטווה אברהם לשלח את ישמעאל, ״כי ביצחק יקרא לך זרע״.

    עוד באותה שנה
  11. שנת 2085 · 1676 לפנה״ס

    עקידת יצחק ופטירת שרה

    הניסיון העשירי והגדול מכולם: ״קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת, את יצחק... והעלהו שם לעולה״. אברהם השכים בבוקר, ויצחק, בן 37, פשט צווארו ברצון. ברגע האחרון נקרא: ״אל תשלח ידך אל הנער״, והאיל הוקרב תחתיו. זכות העקידה עומדת לישראל בכל הדורות, והיא שאנו מזכירים בתקיעת השופר. בהר זה, הר המוריה, ייבנה בית המקדש. שרה אמנו נפטרה בת 127, ואברהם קנה את מערת המכפלה בחברון לאחוזת קבר.

    עוד באותה שנה
  12. שנת 2088 · 1673 לפנה״סערבות ואחווה

    נישואי יצחק ורבקה

    אליעזר עבד אברהם נשלח לחרן למצוא אישה ליצחק, ובהשגחה גלויה נמצאה רבקה, גומלת החסדים. ״ויביאה יצחק האהלה שרה אמו״, ושבו הנרות הדולקים מערב שבת לערב שבת, הברכה בעיסה והענן הקשור על האוהל.

    עוד באותה שנה
  13. שנת 2108 · 1653 לפנה״ס

    לידת יעקב ועשו

    לאחר עשרים שנות עקרות ותפילה נולדו התאומים: עשו, ״איש יודע ציד איש שדה״, ויעקב, ״איש תם יושב אוהלים״, שוקד באוהלי התורה של שם ועבר. ״ורב יעבוד צעיר״, שני עולמות הנאבקים מבטן.

    עוד באותה שנה
  14. שנת 2123 · 1638 לפנה״ס

    פטירת אברהם אבינו ומכירת הבכורה

    אברהם נפטר ״בשיבה טובה, זקן ושבע״ בן 175, ונקבר במערת המכפלה. באותו יום, על פי חז״ל, בישל יעקב נזיד עדשים לסעודת האבל, ועשו, שבא עייף מן השדה, בז לבכורה ומכרהּ ליעקב בנזיד עדשים: ״ויאכל וישת ויקם וילך, ויבז עשו את הבכורה״.

  15. שנת 2171 · 1590 לפנה״ס

    יעקב מקבל את הברכות ויוצא לחרן

    יצחק, שכהו עיניו, ביקש לברך את עשו, אך רבקה, שידעה ברוח הקודש את מהות בניה, הלבישה את יעקב בבגדי עשו והוא קיבל את הברכות: ״ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ״. יעקב נמלט מחמת עשו, למד ארבע עשרה שנה בישיבת שם ועבר בלא שכיבה, ובדרכו לחרן חלם את חלום הסולם בהר המוריה: ״והנה ה׳ ניצב עליו... ושמרתיך בכל אשר תלך״.

  16. שנת 2185 · 1576 לפנה״ס

    יעקב בבית לבן, נישואיו ולידת השבטים

    יעקב עבד שבע שנים ברחל, ורומה בלאה. עבד שבע שנים נוספות, ונשא את שתי האחיות ואת בלהה וזלפה. בעשרים שנות עבודתו בצאן לבן, ביושר מוחלט, ״ביום אכלני חורב וקרח בלילה״, נולדו אחד עשר משבטי י-ה ודינה.

  17. שנת 2199 · 1562 לפנה״ס

    לידת יוסף

    ״ויזכור אלוקים את רחל״, נולד יוסף, שכל תולדות יעקב תלויות בו. עם לידתו ביקש יעקב לשוב לארצו, שכן נולד ״שטנו של עשו״.

    עוד באותה שנה
  18. שנת 2205 · 1556 לפנה״ס

    השיבה לארץ, ״ויקרא שמו ישראל״

    יעקב שב לארץ עם משפחתו ורכושו. בליל המעבר במעבר יבוק נאבק עם שרו של עשו עד עלות השחר וניצחו, ״לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל״. המפגש עם עשו, שיצא לקראתו עם ארבע מאות איש, הסתיים בשלום, בזכות ההכנה המשולשת: דורון, תפילה ומלחמה. בדרך נולד בנימין, ורחל אמנו נפטרה ונקברה בדרך אפרת, ״רחל מבכה על בניה״, המצפה לשוב בניה לגבולם.

  19. שנת 2216 · 1545 לפנה״ס

    מכירת יוסף

    קנאת האחים ביוסף, בן הזקונים, בעל החלומות וכתונת הפסים, הביאה למכירתו למצרים בהיותו בן 17. יעקב, שהוראה לו כי ״טרוף טורף יוסף״, מיאן להתנחם עשרים ושתיים שנה. יוסף במצרים עמד בניסיון אשת פוטיפר, ״יוסף הצדיק״, והושלך לבית הסוהר שתים עשרה שנה.

    עוד באותה שנה
  20. שנת 2229 · 1532 לפנה״ס

    יוסף מלך במצרים

    לאחר שפתר את חלומות פרעה, שבע שנות שובע ושבע שנות רעב, הופקד יוסף בן השלושים על כל ארץ מצרים: ״אתה תהיה על ביתי... רק הכסא אגדל ממך״. בחכמתו אגר בר בשנות השובע וכלכל את העולם כולו בשנות הרעב.

  21. שנת 2238 · 1523 לפנה״ס

    ירידת יעקב למצרים, ראשית הגלות

    לאחר התוודעות יוסף לאחיו, ״אני יוסף, העוד אבי חי?״, ירד יעקב למצרים בשבעים נפש. ״אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה״, השכינה ירדה עם ישראל לגלותם. יעקב שלח לפניו את יהודה ״להורות לפניו גושנה״, לייסד בית תלמוד, שממנו לא פסקה תורה מישראל. כאן מתחיל מניין ״ארבע מאות שנה״ בפועל, רד״ו שנים במצרים.

שנת 2238 עד 2449 · לבריאה · 1523-1312 לפנה״ס

גלות מצרים ויציאת מצרים

ריח הטיט והלבנים עומד באוויר גושן. עם שלם, בניו של ישראל, כורע תחת שוט הנוגשים: חומר ולבנים, פיתום ורעמסס, גזירת כל הבן הילוד. אבל בתוך החושך נשמעות גם אנחות של תפילה, ונשים צדקניות מיילדות עם שלם אל תוך תקווה. תיבה קטנה צפה על היאור, בת פרעה מושיטה יד, ורועה צאן במדיין רואה סנה בוער באש ואיננו אוכל. ואז הכול משתנה: דם וצפרדע, חושך ומכת בכורות, ליל שימורים שבו נאכל בשר צלי אש על מצות ומרורים, בחיפזון, מותניים חגורים. שערי מצרים נפתחים, ושש מאות אלף רגלי יוצאים אל חירות עולם. ריח הים עוד לפניהם.

  1. שנת 2255 · 1506 לפנה״ס

    פטירת יעקב אבינו

    שבע עשרה שנים חי יעקב במצרים ״ויחי״, שנותיו הטובות. לפני מותו בירך את בניו, גילה לכל שבט את ייעודו, וביקש להיקבר במערת המכפלה. ״ביקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה״, ובניו ענו: ״שמע ישראל, ה׳ אלוקינו ה׳ אחד״. חז״ל אמרו: ״יעקב אבינו לא מת, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים״.

    עוד באותה שנה
  2. בערך שנת 2255 · 1506 לפנה״ס

    על ערש הזקן, דיוקן של אומה

    רגע לפני שנפח את נשמתו במצרים, קרא יעקב אבינו לשנים עשר בניו סביב מיטתו. הוא לא חילק ברכות אחידות, אלא הביט בכל אחד וראה בו שבט שלם לעתיד לבוא. ליהודה אמר ׳גור אריה׳, וממנו יצאה המלכות; יששכר, ׳חמור גרם׳, שבט של יושבי בית המדרש; זבולון יושב לחוף ימים, סוחר; דן ׳ידין עמו׳; נפתלי ׳אילה שלוחה׳; ויוסף, ׳בן פורת׳, שפרח גם בארץ נכר. כך, בפרק מ״ט של ספר בראשית, נולד דיוקן האומה: לא המון אחיד, אלא שנים עשר אופי שונים הנארגים לעם אחד. חז״ל קראו לרגע זה ׳מיטתו שלמה׳, שכל בניו נמצאו נאמנים לדרך אביהם.

    עוד באותה שנה
  3. שנת 2309 · 1452 לפנה״ס

    פטירת יוסף

    יוסף נפטר בן 110, ראשון האחים. השביע את בני ישראל: ״פקד יפקד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה״, סימן הגאולה שנמסר מדור לדור. ארונו הוטבע בנילוס, ומשה רבנו העלהו ביציאת מצרים.

  4. שנת 2332 · 1429 לפנה״ס

    תחילת השעבוד

    לאחר מות לוי, אחרון השבטים, ״ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף״. בהדרגה, ״בפה רך״ ואחר כך בפרך, שועבדו ישראל בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה. אך ״כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ״, ובזכות שלא שינו את שמם, לשונם ולבושם, נשארו עם נבדל.

  5. בערך שנת 2361 · 1400 לפנה״ס

    שפרה ופועה, המיילדות שסירבו

    פרעה גזר על המיילדות העבריות, שפרה ופועה, להמית כל בן זכר שייוולד לישראל. אך הן, כלשון הכתוב, ״ותיראן המיילדות את האלוהים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים, ותחיינה את הילדים״ (שמות א׳:י״ז). לא מרדו בקול, לא נשאו נשק, פשוט לא שמעו לקול הרשע, וזו גבורתן. חכמים אמרו ששפרה היא יוכבד, שמשפרת את הוולד, ופועה היא מרים, שהוגה ומדברת אל התינוק (סוטה י״א ע״ב). ובזכות יראתן שכר גדול, ״ויעש להם בתים״, בתי כהונה, לוויה ומלכות. שתי נשים, מול צו מלך אימפריה, הן ששמרו על הדור הבא של ישראל. מכאן שראשית ההצלה של עם ישראל לא באה מצבא, אלא מאומץ שקט לומר לרשע, לא.

  6. בערך שנת 2362 · 1399 לפנה״סעם נרדף

    גזירת ״כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו״

    פרעה, שנאמר לו כי עתיד להיוולד מושיען של ישראל, גזר להשליך כל בן זכר ליאור. המיילדות העבריות, שפרה ופועה, יוכבד ומרים, יראו את האלוקים ולא עשו כדבר מלך מצרים, והחיו את הילדים. בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים.

  7. שנת 2368 · 1393 לפנה״ס

    לידת משה רבנו

    בז׳ באדר נולד משה בן עמרם ויוכבד משבט לוי, ״ותרא אותו כי טוב הוא״, נתמלא הבית כולו אורה. הוצפן שלושה חודשים, הושם בתיבה על היאור, ובתיה בת פרעה משתה אותו מן המים וגידלתו בבית פרעה עצמו. ״ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם״, נשא בעול עם אחיו, הרג את המצרי המכה איש עברי, ונמלט למדיין.

    עוד באותה שנה
  8. שנת 2447 · 1314 לפנה״ס

    ההתגלות בסנה

    משה, רועה את צאן יתרו, ראה ״והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל״. מתוך הסנה נגלה אליו ה׳: ״ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים... ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים״. שבעה ימים סירב משה בענוותנותו, עד שקיבל את השליחות עם אהרן אחיו. פרעה הקשה את לבו, ״מי ה׳ אשר אשמע בקולו?״, והכביד את השעבוד.

  9. שנת 2448 · 1313 לפנה״ס

    עשר המכות ויציאת מצרים

    במשך שנים עשר חודש הוכתה מצרים בעשר המכות, דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך ומכת בכורות, להודיע ״כי אני ה׳ בקרב הארץ״. בליל ט״ו בניסן, לאחר קרבן הפסח הראשון, יצאו שישים ריבוא גברים לבד מטף, ״ממצרים, מבית עבדים״. ״בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה׳ מארץ מצרים״, מקץ 430 שנה לברית בין הבתרים.

    עוד באותה שנה
  10. שנת 2448 · 1313 לפנה״ס

    קריעת ים סוף

    בכ״א בניסן, שביעי של פסח, נבקע הים לפני ישראל הנרדפים, ״ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים״, ומצרים וכל חילו טובעו. ״ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי״. אז שרו משה ובני ישראל את השירה: ״אשירה לה׳ כי גאה גאה״, ומרים הנביאה בתוף ובמחול.

    עוד באותה שנה
  11. שנת 2448 · 1313 לפנה״ס

    מתן תורה, מעמד הר סיני

    בו׳ בסיוון, חמישים יום לאחר היציאה, עמד כל העם, שישים ריבוא, ״כאיש אחד בלב אחד״, בתחתית הר סיני. ״ה׳ מן סיני בא״: בקולות וברקים וקול שופר חזק, שמעו כל ישראל מפי הגבורה את עשרת הדיברות. ״נעשה ונשמע״ ענו כאחד. זהו המאורע המכונן של עם ישראל לנצח, נתינת התורה, שבכתב ושבעל פה, שאין בה שינוי ואין בה תמורה לעולם: ״לא בשמים היא״. משה עלה להר ארבעים יום וארבעים לילה לקבל את הלוחות ואת התורה כולה.

    עוד באותה שנה
  12. שנת 2448 · 1313 לפנה״ס

    חטא העגל ולוחות שניים

    בי״ז בתמוז, כשבושש משה לרדת, עשו ערב רב את עגל הזהב, ומשה שיבר את הלוחות. לאחר תפילה ותחנונים של ארבעים יום ועוד ארבעים, נתרצה הקב״ה: ״סלחתי כדברך״, ולימד למשה שלוש עשרה מידות של רחמים. ביום הכיפורים, י׳ בתשרי, ירד משה עם הלוחות השניים, ונקבע היום לדורות ליום סליחה וכפרה.

    עוד באותה שנה
  13. שנת 2449 · 1312 לפנה״ס

    הקמת המשכן

    ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״, כל העם התנדב בלב שלם, ובצלאל בן אורי עשה בחכמה, בתבונה ובדעת. בר״ח ניסן הוקם המשכן וכבוד ה׳ מילא אותו. החלה עבודת הקרבנות בכהונת אהרן ובניו, ונמסרו רוב מצוות התורה, ״ודיבר ה׳ אל משה מאוהל מועד״.

    עוד באותה שנה
שנת 2448 עד 2516 · לבריאה · 1313-1245 לפנה״ס

דור המדבר וכיבוש הארץ

טעם המן בפה, כטעם צפיחית בדבש, וענני כבוד מקיפים מחנה שלם ההולך במדבר הגדול והנורא. בתקופה קצרה זו, שני דורות בלבד, מתרחשים הרגעים הגדולים של כל הזמנים: הים נבקע לשנים עשר גזרים, הר סיני עשן כולו וקול שופר הולך וחזק, והעם כולו רואה את הקולות. משכן של זהב ותכלת וארגמן קם בלב המחנה, וריח הקטורת עולה בין בדי הארון. יש גם שברון: עגל זהב, מרגלים בוכים, קורח ועדתו. אבל בסוף ארבעים שנה עומד דור חדש על ערבות מואב, שומע את משנה התורה מפי משה, ועובר את הירדן בחרבה אל הארץ המובטחת. חומות יריחו כבר רועדות.

  1. בערך שנת 2448 · 1313 לפנה״ס

    מלחמת עמלק ברפידים

    לא עברו ימים רבים מיציאת מצרים, וישראל עדיין תשושים מן הדרך, ובא עמלק ונלחם בהם ברפידים. תקף מאחור, בחלשים ובנחשלים, בלא כל עילה. יהושע יצא לקרב, ומשה עמד על ראש הגבעה, ״והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל״, לא שידיו עושות מלחמה, אלא שהיו ישראל נושאים עיניהם השמימה ומשעבדים לבם לאביהם (משנה ראש השנה ג׳:ח׳). ציווה הכתוב לדורות, ״זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, אשר קרך בדרך״ (דברים כ״ה:י״ז-י״ט). כאן, בפעם הראשונה, פגש עם ישראל את השנאה שאין לה טעם, שנאה התוקפת לא על מה שיהודי עושה אלא על עצם היותו. זכר עמלק נעשה שם לכל רודף בכל דור, וגם המצווה לזכור אותו נמסרה מדור לדור.

    עוד באותה שנה
  2. שנת 2449 · 1312 לפנה״ס

    חטא המרגלים, גזירת ארבעים שנה

    שנים עשר נשיאים נשלחו לתור את הארץ, ועשרה מהם הוציאו את דיבתה רעה: ״ארץ אוכלת יושביה״. העם בכה בליל ט׳ באב, ״ויבכו העם בלילה ההוא״, ונגזר: ״אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני קובע לכם בכיה לדורות״. דור יוצאי מצרים נגזר עליו למות במדבר, והכניסה לארץ נדחתה ארבעים שנה. רק יהושע בן נון וכלב בן יפונה עמדו בפרץ.

    עוד באותה שנה
  3. בערך שנת 2449 · 1312 לפנה״ס

    מחלוקת קרח ועדתו

    קרח בן יצהר, ממשפחת קהת, חלק על משה ואהרן, ״כי כל העדה כולם קדושים״. הארץ פתחה את פיה ובלעה את קרח ועדתו, ומחתות המקטירים נעשו ציפוי למזבח, אות לבני ישראל שהכהונה לאהרן ולבניו לעולם. ״כל מחלוקת שאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים״.

    עוד באותה שנה
  4. שנת 2449 · 1312 לפנה״ס

    הלילה שבו בכה עם שלם

    שנים עשר אנשים נשלחו לתור את הארץ, נשיא לכל שבט, ושבו ובידם אשכול ענבים אחד כבד כל כך עד שנשאוהו שניים במוט. אך עשרה מהם הפיצו אימה: העם חזק, הערים בצורות, ובעינינו היינו כחגבים. באותו לילה נשאה כל העדה את קולה, ויבכו העם. חכמי התלמוד, במסכת תענית, מלמדים כי אותו לילה היה ליל תשעה באב, היום שבו ייחרבו לימים שני בתי המקדש: אתם בכיתם בכייה של חנם, ואני קובע לכם בכייה לדורות. הגזירה, כמסופר בספר במדבר פרקים יג ויד, הייתה ארבעים שנה במדבר, שנה לכל יום מימי התיור, עד שיבוא דור אחר אל הארץ המובטחת.

    עוד באותה שנה
  5. שנת 2449 · 1312 לפנה״ס

    לחם שירד עם הטל

    בכל בוקר, כשעלה הטל מעל פני המדבר, נותר על הארץ דבר דק ומחוספס, לבן כזרע גד, טעמו כצפיחית בדבש. משלא ידעו מה הוא, שאלו איש אל אחיו: מן הוא, כלומר מה הוא, ומכאן שמו מן. ארבעים שנה ניזון עם שלם מלחם היורד מן השמים, כמסופר בספר שמות פרק טז. בכל יום ליקטו כדי צורכם בלבד, ומי שהותיר למחר, מצא את הלחם מתליע. אך ביום השישי ירד כפל, לחם משנה, ובשבת, יום המנוחה, לא ירד מן כלל. כך למדו יום יום שיעור באמונה ובקדושת השבת: הפרנסה באה מן השמים, והמנוחה מתנה.

    עוד באותה שנה
  6. בערך שנת 2486 · 1275 לפנה״ס

    בלעם ובלק, ״מה טובו אוהליך״

    בשנת הארבעים, כשעמדו ישראל בערבות מואב על סף הכניסה לארץ, פחד בלק מלך מואב מפניהם, ושכר את בלעם בן בעור, קוסם שהכתוב מייחס לו כוח, שיצא לקלל את ישראל. שלוש פעמים בנה בלק מזבחות וביקש קללה, ובכל פעם שם ה׳ דבר בפי בלעם, ותחת קללה יצאה ברכה. פתח פיו ואמר, ״מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל״ (במדבר כ״ד:ה׳), ודרשו חכמים שהתברכו על שהיו פתחי אוהליהם מכוונים זה שלא כנגד זה, לשמור על צניעות שכנם (בבא בתרא ס׳ ע״א). אף האתון שרכב עליה ראתה את מלאך ה׳ ופתחה פיה להוכיחו. מכאן למד הדור, שגם מי שנשכר בכל כספו לקלל את ישראל, אין בכוחו לפגוע במי ששמור מלמעלה, וכל קללתו נהפכת לברכה.

  7. שנת 2487 · 1274 לפנה״ס

    פטירת מרים ואהרן, שנת הארבעים

    בי׳ בניסן נפטרה מרים הנביאה ונסתלקה הבאר; במי מריבה הכה משה בסלע ונגזר עליו שלא ייכנס לארץ. בא׳ באב נפטר אהרן הכהן בהר ההר, ״ויבכו אותו כל בית ישראל״, שהיה אוהב שלום ורודף שלום. באותה שנה ניצחו ישראל את סיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הבשן, וירשו את עבר הירדן. בלעם הרשע, שנשכר לקלל, בירך: ״מה טובו אוהליך יעקב״.

    עוד באותה שנה
  8. בערך שנת 2487 · 1274 לפנה״ס

    פנחס בן אלעזר וברית שלום

    כשלא יכול היה בלעם לקלל את ישראל, יעץ להפילם בעצמו, ושלח את בנות מואב להחטיאם בזנות ובעבודת בעל פעור. פרצה מגפה, ונשיא משבט שמעון חטא בפרהסיה לעיני משה וכל העדה. עמד פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, לקח רומח בידו, וקינא קנאת ה׳ צבאות, ובמעשהו נעצרה המגפה שכבר הפילה עשרים וארבעה אלף. אמר עליו הכתוב, ״הנני נותן לו את בריתי שלום״ (במדבר כ״ה:י״ב), ודרשו חכמים שזכה לכהונה ולחיים ארוכים. ואף שקינא בחרב, ברכתו היתה שלום, שכל כוונתו לא היתה לשנאה אלא להשיב את העם אל אביו שבשמים. מעשה שהחכמים דנו בגבולותיו בזהירות רבה, ללמד שאין הקנאות דרך לכל אדם, אלא לשעה ולאדם שכל כולו לשם שמים.

    עוד באותה שנה
  9. שנת 2488 · 1273 לפנה״ס

    פטירת משה רבנו

    בז׳ באדר, ביום מלאת לו מאה ועשרים שנה, עלה משה אל הר נבו, ראה את הארץ ממרחק ונפטר בנשיקה, ״ולא ידע איש את קבורתו״. במשך חמשת השבועות האחרונים לחייו אמר את משנה התורה, ספר דברים, וכתב שלושה עשר ספרי תורה. ״ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים״, אדון כל הנביאים, שנבואתו אספקלריה המאירה, ועל ידו ניתנה תורה לישראל.

    עוד באותה שנה
  10. שנת 2488 · 1273 לפנה״ס

    הכניסה לארץ, קריעת הירדן ונפילת יריחו

    בי׳ בניסן עברו ישראל את הירדן בחרבה, נסים כימי יציאת מצרים, בהנהגת יהושע בן נון, תלמידו הנאמן של משה. חומת יריחו נפלה תחתיה לאחר שבעה ימי הקפה בשופרות. ״לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה״, הציווי שנמסר ליהושע בראשית הדרך.

    עוד באותה שנה
  11. בערך שנת 2488 · 1273 לפנה״ס

    כלב במערת המכפלה, שורש עליית קברי צדיקים

    עשרה מרגלים כבר נסחפו אחר דיבת הארץ. כלב בן יפונה נשמט מהם בדממה ופנה לחברון, אל מערת המכפלה, ונפל על קברי האבות. ״אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת המרגלים״, התחנן (סוטה לד ע״ב). מכוח אותה תפילה עמד לבדו מול העדה כולה וקרא ״עלה נעלה וירשנו אותה״, וזכה להיכנס לארץ. מכאן שורש מנהג ישראל לעלות אל קברי הצדיקים, לא להתפלל אליהם חלילה, אלא לבקש שיליצו טוב ולשאוב כוח מזכותם, כבן הנשען על אבותיו ברגע של מבחן.

    עוד באותה שנה
  12. שנת 2495 · 1266 לפנה״ס

    סיום שבע שנות הכיבוש

    שבע שנים כבש יהושע את הארץ משלושים ואחד מלכים. בקרב גבעון עמדה לו השמש: ״שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון״, ״ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו״.

  13. שנת 2502 · 1259 לפנה״ס

    סיום חלוקת הארץ והקמת משכן שילה

    שבע שנים נוספות חולקה הארץ לשבטים בגורל על פי ה׳. המשכן הוקם בשילה, ״מנוחה״, ועמד שם 369 שנה. במות הותרו כל זמן שלא עמד המשכן בשילה, ומשהוקם, נאסרו.

  14. שנת 2516 · 1245 לפנה״ס

    פטירת יהושע בן נון

    יהושע נפטר בן 110. לפני מותו כרת ברית עם העם בשכם: ״ואנכי וביתי נעבוד את ה׳״. ״ויעבוד ישראל את ה׳ כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע״, מסירת התורה נמשכה: משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים.

שנת 2516 עד 2882 · לבריאה · 1245-879 לפנה״ס

תקופת השופטים

ארץ של כרמים ושדות שעורה, של נחלות שבטים ובמות אבנים, ועם צעיר שמנסה למצוא את דרכו בין חירות לניסיון. אין מלך בישראל, ובכל דור קם שופט: דבורה יושבת תחת התומר ושירתה מהדהדת בהרי תבור; גדעון בוצר בגת וקורא לשלוש מאות איש עם כדים ולפידים; שמשון קורע אריה בדרך תמנתה ומכה בפלשתים לבדו. תקופה של גלים: העם שוכח, נמסר ביד צר, זועק, ונושע. ברקע נרקם גם סיפור שקט ועדין, על אישה מואבייה בשדות בית לחם המלקטת שיבולים ואומרת: עמך עמי ואלוקיך אלוקי. מרות תצמח מלכות. בשילה עומד המשכן, ונער קטן בשם שמואל שומע קול קורא בלילה.

  1. בערך שנת 2533 · 1228 לפנה״ס

    עתניאל בן קנז, השופט הראשון

    לאחר שעבוד כושן רשעתיים מלך ארם, הושיע עתניאל בן קנז, אחי כלב, את ישראל. חז״ל מסרו שהחזיר בפלפולו שלוש מאות הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה. ״ותהי עליו רוח ה׳ וישפוט את ישראל״.

  2. בערך שנת 2571 · 1190 לפנה״ס

    אהוד בן גרא

    אהוד, איש ימיני איטר יד ימינו, הרג את עגלון מלך מואב שהעביד את ישראל שמונה עשרה שנה, והשקיט את הארץ שמונים שנה. עגלון, שקם מכיסאו לכבוד דבר ה׳, זכה ורות המואביה יצאה ממנו.

  3. בערך שנת 2654 · 1107 לפנה״ס

    דבורה הנביאה וברק בן אבינועם

    לאחר עשרים שנות שעבוד יבין מלך כנען וסיסרא שר צבאו, ״ודבורה אשה נביאה... היא שופטה את ישראל בעת ההיא״, יושבת תחת תומר ומלמדת תורה ברבים. בקרב נחל קישון ״הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא״, ויעל אשת חבר הקיני הכריעה את סיסרא. שירת דבורה, משירות הקודש שבתנ״ך: ״עורי עורי דבורה, עורי עורי דברי שיר״.

  4. בערך שנת 2694 · 1067 לפנה״ס

    גדעון בן יואש

    מדיין דיכאה את ישראל שבע שנים, והמלאך נגלה אל גדעון: ״ה׳ עמך גיבור החיל״. בשלוש מאות איש בלבד, שנבחנו בשתייתם, הביס גדעון בלילה אחד את מחנה מדיין העצום, בכדים, בלפידים ובשופרות, למען יידעו כי ״לה׳ התשועה״. סירב למלוך: ״לא אמשול אני בכם... ה׳ ימשול בכם״.

  5. בערך שנת 2758 · 1003 לפנה״ס

    מגילת רות, ״בימי שפוט השופטים״

    בימי רעב ירד אלימלך איש בית לחם לשדה מואב. רות המואביה דבקה בנעמי חמותה, ״עמך עמי ואלוקיך אלוקי״, הצטרפה לעם ישראל, ובחסדי בועז נישאה לו. מרות ובועז נולד עובד, אבי ישי, אבי דוד, שושלת מלכות בית דוד, שממנה יבוא משיח צדקנו.

  6. בערך שנת 2779 · 982 לפנה״ס

    יפתח הגלעדי

    יפתח הושיע את ישראל מבני עמון. ״יפתח בדורו כשמואל בדורו״, לימדו חז״ל שאין לזלזל במנהיג הדור, גם אם אינו כגדולי הדורות שקדמו. נדרו הנמהר נותר לדורות אזהרה על זהירות בנדרים.

  7. בערך שנת 2790 · 971 לפנה״ס

    פסל מיכה ופילגש בגבעה, כשאין מלך

    בסוף ימי השופטים, כשאין מנהיג קבוע ואיש הישר בעיניו יעשה, מספר הכתוב שני סיפורים קשים. האחד, מיכה שעשה לו פסל בביתו ושכר לוי לכהן לו, ועבודה זרה פרטית פשטה בישראל (שופטים י״ז-י״ח). והשני, מעשה פילגש בגבעה, שבו אנשי בליעל בגבעת בנימין התעללו באורחת עד מוות, וכמעט הושמד שבט שלם במלחמת אחים שבאה בעקבותיו (שופטים י״ט-כ״א). ארבע פעמים חוזר הכתוב על המשפט, ״בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה״ (שופטים כ״א:כ״ה). לא בכדי נכתבו סיפורים אלה, הם מלמדים לאן מידרדרת חברה בלא הנהגה ובלא יראת שמים, וכמה נכספו ישראל למלך שיעמידם על דרך הישר. מן השבר הזה תצמח בקשת המלוכה בימי שמואל.

  8. בערך שנת 2811 · 950 לפנה״ס

    שמשון הגיבור

    נזיר אלוקים מבטן, ששפט את ישראל עשרים שנה ולחם יחידי בפלשתים. בסופו, עיוור ואסור בבית עצורי הפלשתים, קרא: ״זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה״, והפיל את בית דגון על כל סרני פלשתים: ״ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו״.

  9. שנת 2830 · 931 לפנה״ס

    עלי הכהן

    עלי הכהן הגדול שפט את ישראל ארבעים שנה ממשכן שילה. בימיו עלתה חנה להתפלל, ״וחנה היא מדברת על לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא יישמע״, ומתפילתה למדו חז״ל הלכות תפילה לדורות. בנה שמואל, שנשאל מה׳, הוקדש למשכן מנעוריו: ״ושמואל הנער הולך וגדל וטוב, גם עם ה׳ וגם עם אנשים״.

  10. שנת 2854 · 907 לפנה״ס

    לידת דוד המלך

    בבית לחם יהודה נולד דוד בן ישי, מצאצאי רות המואביה, הקטן שבבנים, רועה הצאן, ״אדמוני עם יפה עיניים וטוב רואי״. עתיד להיות נעים זמירות ישראל ומייסד מלכות בית דוד עד ביאת המשיח.

  11. שנת 2871 · 890 לפנה״ס

    מות עלי, לקיחת הארון וחורבן שילה

    במלחמה בפלשתים באבן העזר נלקח ארון ברית ה׳, וחפני ופנחס בני עלי נהרגו. עלי, בן 98, בשמעו כי נלקח הארון, נפל מן הכיסא ומת. משכן שילה חרב לאחר 369 שנה. הארון היכה את הפלשתים בעריהם והושב לישראל. שמואל הנביא נעשה שופט ישראל, סובב מעיר לעיר ושופט את העם, ״כי בכל אשר יהיה שם, ביתו שם״.

    עוד באותה שנה
שנת 2882 עד 3338 · לבריאה · 879-423 לפנה״ס

מלכות ישראל ובית המקדש הראשון

ירושלים של שלמה: ריח ארזי הלבנון הנבנים בהיכל, זהב אופיר מבהיק בקודש, קול הלויים בשיר על הדוכן וריח הקטורת שאין כמוהו בעולם. התקופה נפתחת בדוד, נער אדמוני עם כינור, שהופך למלך שמאחד את ישראל וקונה את גורן ארוונה בהר המוריה. בנו שלמה בונה את הבית שאליו עולים כל ישראל שלוש פעמים בשנה, המונים ממלאים את הדרכים, שירי המעלות על השפתיים. אחר כך נבקעת הממלכה לשתיים, ונביאי אמת עומדים בשער: אליהו בהר הכרמל מול נביאי הבעל, ישעיהו החוזה שרפים, ירמיהו הבוכה על עמו. מלכים צדיקים ורשעים מתחלפים, עד שענן החורבן מתקרב, כבד ואפל, אל שערי ירושלים.

  1. שנת 2882 · 879 לפנה״ס

    שאול, המלך הראשון

    העם ביקש משמואל: ״שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים״. על פי ה׳ נמשח שאול בן קיש, ״משכמו ומעלה גבוה מכל העם״, בחור וטוב שאין כמוהו בישראל. ניצח את עמון ואת פלשתים, אך בחמלתו על אגג מלך עמלק, נגד ציווי ה׳, נקרעה ממנו המלוכה: ״הנה שמוע מזבח טוב״.

    עוד באותה שנה
  2. שנת 2884 · 877 לפנה״ס

    דוד נמשח למלך ומכה את גלית

    שמואל נשלח לבית ישי בבית לחם: ״כי האדם יראה לעיניים וה׳ יראה ללבב״, ומשח את דוד הצעיר. בעמק האלה יצא דוד הנער, בלא חרב ומגן, מול גלית הפלשתי: ״אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון, ואנכי בא אליך בשם ה׳ צבאות״, והכריעו באבן ובקלע. שנות נדודיו מפני שאול הצמיחו את פרקי התהילים, שירת הנפש של כל הדורות.

    עוד באותה שנה
  3. שנת 2892 · 869 לפנה״ס

    דוד מלך על כל ישראל וכיבוש ירושלים

    לאחר שבע שנים ומחצה בחברון, המליכו כל שבטי ישראל את דוד. הוא כבש את מצודת ציון, ״עיר דוד״, וקבע את ירושלים לעיר הבירה הנצחית של ישראל, והעלה אליה את ארון הברית בריקוד ובשמחה: ״ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה׳״. ביקש לבנות בית לה׳, ונענה שבנו יבנהו, אך הכין את התוכנית, החומרים והמקום: גורן ארוונה היבוסי, הוא הר המוריה.

  4. שנת 2924 · 837 לפנה״ס

    פטירת דוד והמלכת שלמה

    דוד מלך ארבעים שנה ונפטר בעצרת, חג השבועות, בן שבעים. ״נאום דוד בן ישי... נעים זמירות ישראל״, הותיר לעולם את ספר התהילים, ולבנו שלמה ציווה: ״וחזקת והיית לאיש, ושמרת את משמרת ה׳ אלוקיך״. שלמה, בן שתים עשרה, שאל מה׳ ״לב שומע״, וניתנה לו חכמה ״מכל האדם״.

    עוד באותה שנה
  5. בערך שנת 2924 · 837 לפנה״ס

    נתן הנביא ותשובת דוד, ״חטאתי לה׳״

    דוד המלך, גדול מלכי ישראל ונעים זמירותיו, נכשל בפרשת בת שבע ואוריה החתי. שלח אליו הקדוש ברוך הוא את נתן הנביא, ונתן לא בא בתוכחה גלויה, אלא סיפר לו משל, על עשיר שגזל את כבשת הרש היחידה. חרה אף דוד באיש ואמר, בן מוות האיש העושה זאת, ואז השיב לו נתן שתי מילים שחצו את הלב, ״אתה האיש״ (שמואל ב׳ י״ב:ז׳). ולא התנצל דוד ולא תירץ, אלא אמר מיד, ״חטאתי לה׳״. מלך שיכול היה להרוג את הנביא, כפף עצמו והודה. מן המקום הזה נולדו מזמורי התשובה שבתהילים, ״לב טהור ברא לי אלוהים״. חכמים לימדו שדוד לא נכשל אלא כדי ללמד תשובה ליחיד ולרבים (עבודה זרה ד׳ ע״ב), שאין אדם, גם המלך, שאינו יכול לשוב.

    עוד באותה שנה
  6. שנת 2928 · 833 לפנה״ס

    בניין בית המקדש הראשון

    בשנת ארבע לשלמה, 480 שנה ליציאת מצרים, החל בניין בית הבחירה בהר המוריה, במקום עקידת יצחק. שבע שנים נבנה הבית בפאר עצום, ״והבית בהיבנותו אבן שלמה מסע נבנה, ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו״. בחנוכתו ירדה אש מן השמים והענן מילא את הבית: ״כי שם ה׳ נקרא על הבית הזה״. עשרה נסים נעשו בבית המקדש בקביעות, וכל העם עלה לרגל שלוש פעמים בשנה.

    עוד באותה שנה
  7. בערך שנת 2935 · 826 לפנה״ס

    שיא מלכות שלמה

    ״וישב יהודה וישראל לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו״, ימי שלום ושפע שלא היו כמותם. מלכת שבא באה לשמוע את חכמתו; שלמה כתב ברוח הקודש את שיר השירים, משלי וקהלת. אך ריבוי הנשים והסוסים, בניגוד לתורת המלך, זרע את זרעי הפורענות.

    עוד באותה שנה
  8. שנת 2935 · 826 לפנה״ס

    הענן ממלא את הבית

    הכהנים נושאים את הארון פנימה, אל דביר הבית, אל קדש הקדשים, ואז יורד ענן וממלא את בית ה׳ עד שלא יכלו הכהנים לעמוד לשרת. כך מספר ספר מלכים א, פרק ח: כבוד ה׳ מלא את הבית שבנה שלמה בירושלים. שלמה המלך, בנו של דוד, פורש כפיו כנגד השמים ומתפלל תפילה שכולה בקשה, וגם על הנכרי הבא מארץ רחוקה למען שם ה׳ הוא מבקש שתישמע תפילתו. שבעה ימים חגגו את חנוכת המזבח, וספר דברי הימים ב מוסיף שאש ירדה מן השמים ואכלה את הקרבנות. זה הרגע שבו האומה, שיצאה ממצרים דורות קודם, קונה לה בית קבע לשכינה, נוכחות ה׳ השורה בעולם.

    עוד באותה שנה
  9. שנת 2964 · 797 לפנה״ס

    פטירת שלמה וחלוקת הממלכה

    לאחר ארבעים שנות מלכות נפטר שלמה. רחבעם בנו מאס בעצת הזקנים, ועשרת השבטים פרשו והמליכו את ירבעם בן נבט. ירבעם, שחשש מעליית העם לירושלים, העמיד עגלי זהב בבית אל ובדן, ״חטא והחטיא את הרבים״. הממלכה נחלקה לשתיים: מלכות יהודה בירושלים ומלכות ישראל בשומרון, שבר שלא נרפא עד הגלות.

  10. בערך שנת 3021 · 740 לפנה״ס

    אליהו הנביא בהר הכרמל

    בימי אחאב ואיזבל, שהשליטו את עבודת הבעל, קם אליהו התשבי, ״חי ה׳ אשר עמדתי לפניו״. אחרי שלוש שנות בצורת כינס את כל העם להר הכרמל: ״עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים?״, וירדה אש מן השמים ואכלה את העולה, וכל העם נפל על פניו: ״ה׳ הוא האלוקים! ה׳ הוא האלוקים!״. אליהו עלה בסערה השמימה במרכבת אש, והוא עתיד לבשר את הגאולה: ״הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה׳״.

  11. בערך שנת 3047 · 714 לפנה״ס

    אלישע הנביא

    תלמידו של אליהו, שביקש ״פי שניים ברוחך אלי״, ריפא את מי יריחו, החיה את בן השונמית, ריפא את נעמן מצרעתו והנהיג את בני הנביאים. בימיו פעלו גם הנביאים יונה בן אמיתי, שנשלח לנינוה והשיבהּ בתשובה, מיכה ועובדיה.

  12. בערך שנת 3110 · 651 לפנה״ס

    יונה הנביא ונינווה, על התשובה והרחמים

    יונה בן אמיתי, נביא שפעל בימי ירבעם בן יואש מלך ישראל, נצטווה ללכת אל נינוה, בירת אשור, ולהזהירה על רעתה. אך יונה ברח מפני ה׳, ירד לאונייה תרשישה, ובסערה גדולה הוטל לים ובלעו דג גדול. שלושה ימים היה במעי הדג, התפלל, והקיאהו הדג אל היבשה. הלך אל נינוה וקרא, ״עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת״, ואנשי העיר, מן המלך ועד הבהמה, צמו ושבו בתשובה, וניחם ה׳ על הרעה. יונה הצטער על כך, וה׳ לימדו במשל הקיקיון שחס על עיר גדולה מלאה אדם ובהמה. ספר קטן זה נקרא בישראל במנחת יום הכיפורים, ללמד שאין דבר העומד בפני התשובה, ושרחמי הבורא פרושים גם על אומות העולם השבות אליו.

  13. בערך שנת 3142 · 619 לפנה״ס

    ישעיהו הנביא, ״נחמו נחמו עמי״

    גדול נביאי הכתב, שנתנבא בימי ארבעה מלכי יהודה. ראה במראה הנבואה את השרפים משלשים ״קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות״. הוכיח את העם על חטאיו, אך הרבה בנחמות הגאולה: ״וכתתו חרבותם לאתים״, ״כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים״. בדורו פעלו גם הושע, עמוס ומיכה המורשתי.

  14. שנת 3205 · 556 לפנה״ס

    גלות עשרת השבטים

    בעוון עבודה זרה שלא פסקה ממלכות ישראל, עלה שלמנאסר מלך אשור על שומרון, ולאחריו סנחריב, ועשרת השבטים הוגלו ״לחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי״ ונעלמו מעין. חז״ל נחלקו אם עתידים הם לחזור, ומסורת ישראל מצפה לקיבוץ כל הנידחים באחרית הימים.

  15. שנת 3211 · 550 לפנה״ס

    מפלת סנחריב בימי חזקיהו

    סנחריב מלך אשור, שהחריב את הארץ, צר על ירושלים בחיל עצום. חזקיהו המלך הצדיק, שהעמיד תורה בישראל עד ש״בדקו מדן ועד באר שבע ולא נמצא עם הארץ״, פרש את מכתב החירוף לפני ה׳ והתפלל. בלילה אחד, ליל פסח, יצא מלאך ה׳ והכה במחנה אשור מאה שמונים וחמישה אלף. ״ביקש הקב״ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג״, אך לא אמר שירה.

  16. בערך שנת 3285 · 476 לפנה״ס

    מנשה, אמון, וימי יאשיהו

    מנשה בן חזקיהו מלך 55 שנה והרבה להרע, העמיד צלם בהיכל והרג את ישעיהו הנביא, אך בסוף ימיו, בייסוריו באשור, שב בתשובה, ״ללמדך שאין לך דבר העומד בפני התשובה״. נכדו יאשיהו הצדיק ביער את העבודה הזרה; בשנת 18 למלכותו נמצא ספר התורה בבית ה׳, והמלך כרת ברית ״ללכת אחר ה׳ ולשמור מצוותיו בכל לב ובכל נפש״. יאשיהו גנז את ארון הברית במחילות שתחת בית המקדש.

  17. בערך שנת 3298 · 463 לפנה״ס

    ירמיהו הנביא, נביא החורבן

    מנעוריו הוקדש: ״בטרם אצרך בבטן ידעתיך״. ארבעים שנה התרה בעם ובמלכים לשוב בתשובה ולהיכנע לבבל, וסבל רדיפות, בור וכלא. ראה בעיניו את החורבן שניבא, וקונן את מגילת איכה. בדורו נתנבאו גם חבקוק, צפניה ונחום, ובבבל, יחזקאל בן בוזי, שראה את מעשה המרכבה וניבא על העצמות היבשות הקמות לתחייה: ״הנה אני פותח את קברותיכם... והבאתי אתכם אל אדמת ישראל״.

  18. שנת 3319 · 442 לפנה״ס

    גלות יהויכין, ״החרש והמסגר״

    נבוכדנצר מלך בבל הגלה את יהויכין מלך יהודה ועמו את ״החרש והמסגר״, חכמי התורה וגיבוריה, ובהם יחזקאל הנביא ומרדכי היהודי. גלות זו של תלמידי החכמים הקדימה את החורבן, כדי שתהא תורה מצויה לגולים בבואם. בבבל נוסדו בתי המדרש שיהיו למרכז התורה לאלף שנה.

  19. שנת 3338 · 423 לפנה״סעם נרדף

    חורבן בית המקדש הראשון

    בט׳ באב, לאחר שנתיים מצור ורעב נורא, נבקעה העיר. נבוזראדן שרף את בית ה׳, ״ואת כל בית גדול שרף באש״. צדקיהו המלך נשבה, בניו נשחטו לעיניו ועיניו עוורו. יהודה גלתה מארצה, לבבל. הבית הראשון עמד 410 שנה, וחרב בעוון עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. גדליה בן אחיקם, שהופקד על שארית הפליטה, נרצח, ונקבע צום גדליה. ״על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון״.

    עוד באותה שנה
שנת 3338 עד 3408 · לבריאה · 423-353 לפנה״ס

גלות בבל ושיבת ציון

על נהרות בבל, שם ישבנו גם בכינו. עשן הבית העולה באש עוד צורב בעיניים, שרי יהודה מובלים בנחושתיים, וקול הקינה נשמע ברמה. אבל דווקא כאן, בגלות הראשונה, מתגלה סוד הנצח של העם: יחזקאל רואה מרכבה על נהר כבר, דניאל בגוב האריות אינו כורע, חנניה מישאל ועזריה יוצאים מכבשן האש. בשושן הבירה נטווה נס נסתר, מגילה שלמה שאין בה שם שמים ובכל אות בה השגחה: אסתר ומרדכי, ונהפוך הוא. ואז, אחרי שבעים שנה בדיוק כדבר ירמיהו, קול קורא: כורש מלך פרס נותן רשות. שבי ציון עולים, ברינה ובדמעות, לייסד את הבית השני. הזורעים בדמעה ברינה יקצורו.

  1. בערך שנת 3340 · 421 לפנה״ס

    דניאל, חנניה, מישאל ועזריה

    בחצר מלך בבל עמדו ילדי יהודה בניסיונות: חנניה מישאל ועזריה הושלכו לכבשן האש על שסירבו להשתחוות לצלם, וניצלו; דניאל, שהתפלל שלוש פעמים ביום נגד הגזירה, הושלך לגוב האריות, ״אלקך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבינך״, וניצל. דניאל פתר את חלומות נבוכדנצר וראה במראות את ארבע המלכויות ואת קץ הימין.

    עוד באותה שנה
  2. בערך שנת 3340 · 421 לפנה״ס

    בקעה מלאה עצמות

    הנביא יחזקאל, מן הגולים בבבל, הובא ברוח אל בקעה, והנה היא מלאה עצמות יבשות מאוד, פזורות לרוב. נשמע קול רעש, והעצמות קרבו עצם אל עצמו, עלו עליהן גידים ובשר ועור, ורוח באה בהן ותחיינה, ותעמודנה על רגליהן חיל גדול מאוד. פשר החזון נאמר לו במפורש, כמסופר בספר יחזקאל פרק לז: העצמות האלה כל בית ישראל המה. העם שאמר אבדה תקוותנו נגזרנו לנו, יקום לתחייה וישוב אל אדמתו. בלב הגלות ניתנה הבטחה שלא תיפול: ישראל יחיה.

    עוד באותה שנה
  3. בערך שנת 3345 · 416 לפנה״ס

    על הנהרות, כינורות תלויים

    לאחר שנשרף בית המקדש הראשון בירושלים, הובלו גולי יהודה בשיירות אל בבל, אל תעלות המים הגדולות שחצו את הארץ הרחוקה. שם ישבו על גדות הנהרות, ועל עצי הערבה תלו את כינורותיהם, כלי הנגינה ששימשו בעבודת המקדש. שוביהם דרשו מהם שיר מציון, אך איך יָשירו את שיר ה׳ על אדמת נכר. מזמור קלז בתהלים שומר את קולם ואת שבועתם, שנעשתה שבועה לכל הדורות: אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני. גם בלב הגלות, הזיכרון לא כבה.

  4. בערך שנת 3350 · 411 לפנה״ס

    יחזקאל, ״מקדש מעט״ בגולה

    כשגלו ישראל לבבל ובית המקדש עוד עמד על תלו, קם ביניהם, על נהר כבר, נביא ראשון שניבא מחוץ לארץ, יחזקאל בן בוזי הכהן. מראותיו הגדולים, מעשה המרכבה והעצמות היבשות, נשאו בחובם בשורה אחת, שהשכינה לא נשארה מאחור. דרשו חכמים על הכתוב ״ואהי להם למקדש מעט״ (יחזקאל י״א:ט״ז), שבכל מקום שגלו ישראל, גלתה שכינה עמהן, ובתי הכנסת ובתי המדרש שבבבל הם מקדש קטן (מגילה כ״ט ע״א). זו נחמה שהחזיקה את העם אלפיים שנות גלות, שאין הקדוש ברוך הוא נוטש את בניו גם כשהם רחוקים מארצם. הבית הגדול חרב, אך מקדש מעט קם בכל מקום שבו נאספים עשרה להתפלל וללמוד.

  5. שנת 3389 · 372 לפנה״ס

    משתה בלשאצר ונפילת בבל

    בלשאצר מלך בבל שתה בכלי המקדש, ובו בלילה הופיעה כתובת על הקיר: ״מנא מנא תקל ופרסין״. דניאל פתר: ״פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס״, ובלילה ההוא נהרג בלשאצר, ובבל נפלה בידי דריוש המדי וכורש הפרסי.

  6. שנת 3390 · 371 לפנה״ס

    הצהרת כורש ועליית זרובבל

    ״כה אמר כורש מלך פרס: כל ממלכות הארץ נתן לי ה׳ אלוקי השמים, והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים״. כארבעים אלף עלו בראשות זרובבל בן שאלתיאל, מזרע דוד, ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול. הוקם המזבח, הוחל ביסוד ההיכל, אך צרי יהודה ובנימין השביתו את הבנייה שמונה עשרה שנה.

    עוד באותה שנה
  7. שנת 3395 · 366 לפנה״ס

    סעודת אחשוורוש

    אחשוורוש, המולך מהודו ועד כוש, ערך משתה 180 יום, וחישב שכבר עברו שבעים שנות הגלות ולא נגאלו, והוציא את כלי המקדש. ושתי נהרגה, ואסתר בת אביחיל, מזרע שאול המלך, נלקחה אל בית המלך, ״ומרדכי יושב בשער המלך״.

  8. שנת 3404 · 357 לפנה״סעם נרדף

    גזירת המן

    המן האגגי, מזרע עמלק, עלה לגדולה וגזר ״להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד״, והפיל פור על י״ג באדר. מרדכי היהודי קרע את בגדיו: ״ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות״, ואסתר ציוותה: ״לך כנוס את כל היהודים... וצומו עלי״. העם שב בתשובה שלמה.

  9. שנת 3405 · 356 לפנה״ס

    נס פורים

    ונהפוך הוא: המן נתלה על העץ אשר הכין למרדכי, ״ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר״, וביום אשר שיברו אויבי היהודים לשלוט בהם, עמדו היהודים על נפשם. מרדכי ואסתר קבעו את ימי הפורים לדורות, ״וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים״. חז״ל דרשו: ״קיימו וקיבלו״, קיימו ישראל באהבה מה שקיבלו בסיני.

    עוד באותה שנה
  10. שנת 3406 · 355 לפנה״ס

    חידוש בניין הבית

    דריוש השני, בן אסתר על פי חז״ל, מצא את כתב כורש והתיר את הבנייה. הנביאים חגי וזכריה עוררו את העם: ״עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית וארצה בו ואכבדה, אמר ה׳״. זכריה ניבא: ״עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים... ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה״.

  11. שנת 3408 · 353 לפנה״ס

    חנוכת בית המקדש השני

    בדיוק שבעים שנה לחורבן, כדבר ירמיהו, נשלם הבית. חמישה דברים חסרו בו מן הבית הראשון: הארון, האש מן השמים, השכינה בגילויה, רוח הקודש והאורים ותומים, ואף על פי כן שרתה בו קדושה, ועבודת הקרבנות שבה למכונה. הבית השני עמד 420 שנה.

שנת 3408 עד 3828 · לבריאה · 353 לפנה״ס עד 68 לספירה

ימי הבית השני

עמדו רגע בעזרה בירושלים של ימי הבית השני: ריח הקטורת ממלא את האוויר, כוהנים בבגדי לבן רצים בזריזות על הכבש, לויים על חמש עשרה המעלות, והמונים עולים ברגל עד שאין מקום בעיר והנס מתרחש, צפופים עומדים ורווחים משתחווים. זו תקופת אנשי כנסת הגדולה שתיקנו את התפילה, ושמעון הצדיק, והזוגות, והלל הזקן שענוותנותו הפכה לאגדה. כאן מתרחש נס פך השמן והחשמונאים מטהרים את המקדש, וכאן גם צל רומא הולך ומתארך. הורדוס בונה ומרחיב עד שאמרו: מי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין נאה מימיו. אבל בתוך היופי גוברת שנאת חינם, וקנאים ולוחמים וחורבן מתקרב. רבן יוחנן בן זכאי כבר לוחש: תן לי יבנה וחכמיה.

  1. שנת 3413 · 348 לפנה״ס

    עליית עזרא הסופר

    ״כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה׳ ולעשות, וללמד בישראל חוק ומשפט״. עזרא, שהיה ראוי שתינתן תורה על ידו, עלה מבבל עם אלפי גולים, ביער את נשואי הנוכריות, תיקן עשר תקנות, ובהן קריאת התורה בשני ובחמישי, וקבע את הכתב האשורי. ״חזר וייסדה״, העמיד את התורה מחדש בישראל.

    עוד באותה שנה
  2. בערך שנת 3413 · 348 לפנה״ס

    שרשרת שלא נותקה

    ׳משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה׳. כך נפתחת מסכת אבות, ובמשפט אחד היא פורשת מסע של דורות רבים. כל דור קיבל את התורה מקודמו ומסר אותה הלאה, כטבעת בשרשרת שלא נותקה. אנשי כנסת הגדולה, אספת חכמים בראשית ימי הבית השני ובהם הנביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי, סידרו את התפילה והברכות, ואמרו שלושה דברים: ׳הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה׳. השרשרת הזאת היא סוד קיומו של העם: לא ספר שנמצא במקרה, אלא מסירה חיה, מאב לבן ומרב לתלמיד.

    עוד באותה שנה
  3. שנת 3426 · 335 לפנה״ס

    נחמיה בונה את חומות ירושלים

    נחמיה בן חכליה, משקה המלך, עלה ברשות ארתחשסתא ובנה את חומת ירושלים בחמישים ושניים יום, ״בעניין אחד עושים במלאכה וחציים מחזיקים ברמחים״. במעמד הגדול בשער המים קרא עזרא בתורה באוזני כל העם, והעם כרת אמנה: ״ללכת בתורת האלוקים... ולשמור ולעשות את כל מצוות ה׳״.

    עוד באותה שנה
  4. בערך שנת 3426 · 335 לפנה״ס

    אנשי כנסת הגדולה

    מאה ועשרים זקנים, ובהם אחרוני הנביאים חגי, זכריה ומלאכי, מרדכי היהודי, עזרא ונחמיה, עמדו בראש האומה. הם תיקנו את נוסח התפילות והברכות, שמונה עשרה, קידוש והבדלה, חתמו את כתבי הקודש, וקבעו את היסוד: ״הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה״. הם ביטלו בתפילתם את יצר העבודה הזרה, החטא שהחריב את הבית הראשון.

    עוד באותה שנה
  5. שנת 3448 · 313 לפנה״ס

    סוף הנבואה

    משמתו חגי, זכריה ומלאכי, ״נסתלקה רוח הקודש מישראל״. תמו אלף שנות נבואה שהחלו במשה רבנו. מכאן ואילך מסורה ההנהגה לחכמים: ״חכם עדיף מנביא״, ודברי התורה נדרשים בשלוש עשרה מידות, במסורת שבעל פה מסיני.

    עוד באותה שנה
  6. שנת 3448 · 313 לפנה״ס

    שמעון הצדיק ואלכסנדר מוקדון

    אלכסנדר מוקדון, שהחריב את ממלכת פרס, צעד על ירושלים. שמעון הצדיק, משיירי כנסת הגדולה, יצא לקראתו בבגדי כהונה, ואלכסנדר ירד ממרכבתו והשתחווה: דמות דיוקנו של שמעון היתה נראית לו במלחמותיו. הגזירות בוטלו, והבית ניצל. שמעון הצדיק היה אומר: ״על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים״. משנה זו החל מניין השטרות.

    עוד באותה שנה
  7. בערך שנת 3515 · 246 לפנה״ס

    תרגום השבעים

    תלמי מלך מצרים כינס שבעים ושניים זקנים, הושיבם בשבעים ושניים בתים ואמר לכל אחד: ״כתבו לי תורת משה רבכם״, ״ונתן הקב״ה בלב כל אחד ואחד עצה, והסכימו כולם לדעת אחת״. חז״ל ראו ביום התרגום יום קשה לישראל, ״כיום שנעשה בו העגל״, שאין התורה יכולה להיתרגם כל צורכה, ונקבע ח׳ בטבת לתענית צדיקים.

    עוד באותה שנה
  8. בערך שנת 3560 · 201 לפנה״ס

    הזוגות, ראשית מסירת התורה המשנאית

    מאנטיגנוס איש סוכו ואילך עמדו בראש האומה ״זוגות״, נשיא ואב בית דין: יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, יהושע בן פרחיה וניתאי הארבלי, יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, שמעיה ואבטליון, עד הלל ושמאי. דבריהם פותחים את מסכת אבות: שלשלת הקבלה איש מפי איש עד משה מסיני.

  9. בערך שנת 3600 · 161 לפנה״ס

    ריח שאין כמותו

    עוד לפני עלות השחר כבר המתה רחבת המקדש בירושלים. הכהנים בבגדי לבן, המנורה בת שבעת הקנים יצוקה זהב טהור דולקת, ועל מזבח הזהב מקטירים את הקטורת, תערובת סמים שריחה, כדברי המשנה במסכת תמיד, נודף עד יריחו. פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים, נכנס הכהן הגדול לבדו אל קודש הקודשים, המקום הסגור שאיש אינו דורך בו, ומזה מן הדם כמצווה בספר ויקרא פרק ט״ז. כל החושים גויסו לעבודה: מראה הזהב, ריח הקטורת וקול שירת הלויים. המקדש לא היה רעיון מופשט, אלא חוויה חיה שנחקקה בגוף ובנשמה.

  10. בערך שנת 3610 · 151 לפנה״סעם נרדף

    גזירות אנטיוכוס

    אנטיוכוס אפיפנס מלך יוון גזר להעביר את ישראל על דתם: ״לבטל מהם שבת וראש חודש ומילה״. ספרי תורה נשרפו, המקדש חולל בצלמים, ומתייוונים שיתפו פעולה עם המלכות. חנה ושבעת בניה מסרו נפשם על קידוש השם, וזקן החכמים אלעזר בחר במיתה ולא באכילת בשר החזיר, ״להניח דוגמה טובה לנערים״.

    עוד באותה שנה
  11. שנת 3621 · 140 לפנה״ס

    מרד החשמונאים, ״מי לה׳ אלי!״

    במודיעין קם מתתיהו בן יוחנן הכהן הגדול, הרג את המתייוון שהקריב לעבודה זרה וקרא: ״מי לה׳ אלי!״. הוא ובניו, יהודה המכבי, יונתן, שמעון, יוחנן ואלעזר, יצאו להרים, ובמלחמת מעטים מול רבים, ״גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים״, הביסו את צבאות יוון האדירים.

  12. שנת 3622 · 139 לפנה״ס

    נס חנוכה

    בכ״ה בכסלו טיהרו החשמונאים את המקדש, בנו מזבח חדש והדליקו את המנורה, ולא מצאו אלא פך אחד של שמן טהור חתום בחותם הכהן הגדול, שהיה בו להדליק יום אחד בלבד, ״ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים״. ״לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה״, חג החנוכה, זכר לניצחון הרוח: נר מערבי מול חכמת יוון.

    עוד באותה שנה
  13. בערך שנת 3622 · 139 לפנה״ס

    חנה ושבעת בניה

    אשה אחת ושבעת בניה הובאו בזה אחר זה לפני המלך, ונדרשו להשתחוות לצלם. אחד אחד סירבו, ואחד אחד הומתו לעיניה. הקטן שבהם, תינוק, הובל אף הוא, והמלך הפיל את טבעתו לפני האליל: הרכן ותיטול. השיב הילד: על עמנו נאמר ״ה׳ הוא האלוקים, אין עוד מלבדו״. עודנו מדבר והרגוהו. אמרה האם: ״לכו והגידו לאברהם אביכם, אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה״, ואיבדה עצמה מן הצער (גיטין נז ע״ב). המסורת קשרה את מסירות נפשה לגזירות היוונים, אות לעם שנרדף על אמונתו ולא כבתה.

    עוד באותה שנה
  14. שנת 3628 · 133 לפנה״ס

    מלכות בית חשמונאי

    שמעון החשמונאי, אחרון האחים, כונן שלטון יהודי עצמאי, לראשונה מאז החורבן. בימי בנו יוחנן הורקנוס התרחבה הממלכה, אך בדורות הבאים, ינאי המלך שרדף את החכמים, ומלחמת האחים הורקנוס ואריסטובלוס, נזרעה הפורענות. שלומציון המלכה, אחות שמעון בן שטח, המליכה את החכמים על ההוראה, ובימיה ירדו גשמים בלילי שבתות, ״עד שנעשו חיטים ככליות״.

  15. בערך שנת 3668 · 93 לפנה״ס

    שמעון בן שטח מחזיר את התורה ליושנה

    לאחר שרדף ינאי את החכמים, העמיד שמעון בן שטח את התורה על תילה: תיקן כתובה לאישה, וגזר שיהו התינוקות הולכים לבית הספר, יסוד החינוך הציבורי. עמו פעל חוני המעגל, שעג עוגה ועמד בתוכה ואמר: ״ריבונו של עולם... איני זז מכאן עד שתרחם על בניך״, וירדו גשמים.

  16. בערך שנת 3690 · 71 לפנה״ס

    חוני המעגל, ״עד שירחם על בניו״

    פעם אחת עברה כמעט כל השנה ולא ירדו גשמים, והעם פנה אל חוני המעגל שיתפלל. התפלל ולא ירד גשם. מה עשה, עג עוגה, עמד בתוכה ואמר, ריבונו של עולם, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מטפטפים, ואמר, לא כך שאלתי אלא גשמי רצון וברכה, וירדו כתיקונם (משנה תענית ג׳:ח׳). ועוד סיפרו עליו, שראה אדם נוטע חרוב, ושאלו, לכמה שנים יטען פרי, אמר לו לשבעים שנה. אמר, וכי בטוח אתה שתחיה שבעים שנה, השיב, כשם שנטעו אבותי בשבילי, אני נוטע בשביל בניי (תענית כג ע״א). זו אמונת ישראל בשני פנים, עוז לבקש רחמים מן השמים, וענווה לשתול עצים שאת פירותם יאכל דור אחר.

  17. שנת 3697 · 64 לפנה״ס

    פומפיוס כובש את ירושלים, צל רומא

    במלחמת האחים החשמונאים הוזמנה רומא להכריע, ופומפיוס כבש את ירושלים, נכנס לקודש הקודשים, והפך את יהודה לגרורה רומית. ״משלו בנו זרים״, העצמאות החשמונאית, שנקנתה בדם, אבדה בשנאת חינם של אחים.

  18. שנת 3725 · 36 לפנה״ס

    הורדוס עולה למלכות

    הורדוס, עבד בית חשמונאי מזרע אדום, נטל את המלוכה בחסות רומא והשמיד את שרידי בית חשמונאי ואת חכמי הסנהדרין. את בבא בן בוטא, שהותיר בחיים, שאל: מה תקנתי?, וזה השיבו: ״אתה כיבית אורו של עולם, לך ועסוק באורו של עולם״: בניין בית המקדש.

  19. שנת 3728 · 33 לפנה״ס

    הלל הזקן עולה מבבל

    מאה שנה לפני החורבן עלה הלל מבבל, ובענוותנותו וגדולתו בתורה נתמנה לנשיא. ״הוו מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה״. לגר שביקש ללמוד תורה על רגל אחת אמר: ״דעלך סני, לחברך לא תעביד; זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור״. הלל ושמאי, אחרון הזוגות; ומחלוקות בית הלל ובית שמאי, ״אלו ואלו דברי אלוקים חיים, והלכה כבית הלל״. מבית הלל נמשכה שושלת הנשיאים עד רבי יהודה הנשיא.

    עוד באותה שנה
  20. שנת 3742 · 19 לפנה״ס

    בניין הורדוס, ״מי שלא ראה בניין הורדוס...״

    הורדוס שיפץ את בית המקדש מן המסד, באבני שיש כחול ולבן, ״מי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין נאה מימיו״. שמונה עשרה שנה נמשכה המלאכה, ובכל אותן שנים לא ירדו גשמים אלא בלילות, שלא לבטל את המלאכה.

  21. בערך שנת 3770 · 10 לספירה

    בית הלל ובית שמאי, אלו ואלו

    בשלהי ימי בית שני נחלקו שני בתי מדרש, בית שמאי המחמירים ובית הלל המקילים, כמעט בכל תחומי התורה, ומחלוקותיהם ממלאות את המשנה והתלמוד, ספרי היסוד של תורה שבעל פה. שלוש שנים נחלקו, עד שיצאה בת קול ואמרה, אלו ואלו דברי אלוהים חיים, והלכה כבית הלל (עירובין יג ע״ב). ומדוע זכו בית הלל שתיקבע הלכה כמותם, מפני שנוחים ועלובים היו, ושונים דבריהם ודברי בית שמאי, ואף מקדימים דברי בית שמאי לדבריהם. ואף שנחלקו בדיני אישות וטהרה, לא נמנעו אלו מלשאת נשים מאלו, ללמדך שאהבה ורעות שוררות ביניהם (משנה יבמות א׳:ד׳). כך לימדונו חכמים שמחלוקת לשם שמים אינה קורעת, אלא מרחיבה את התורה.

  22. בערך שנת 3788 · 28 לספירה

    רבן גמליאל הזקן ודור התנאים שלפני החורבן

    נכד הלל, ראש הסנהדרין בלשכת הגזית, ״משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה״. בדור זה פעלו רבן יוחנן בן זכאי, רבי חנינא בן דוסא איש המופתים, ״כל העולם ניזון בשביל חנינא בני״, ונקדימון בן גוריון ועשירי ירושלים.

  23. בערך שנת 3810 · 50 לספירה

    הליני המלכה, גיורת מן המזרח

    במאה הראשונה לספירה מלכה הליני על חדייב, ממלכה קטנה במזרח, מעבר לנהר חידקל, והיא ובנה מונבז נמשכו אל אמונת ישראל ונתגיירו. עלתה לירושלים, ומשאהבה את המקדש עשתה נברשת של זהב על פתח ההיכל, וטבלה של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה, ובנה מונבז עשה ידות של זהב לכלי יום הכיפורים (משנה יומא ג׳:י׳). וכשישבה בסוכתה בלוד, סוכה גבוהה מעשרים אמה, נכנסו ויצאו זקנים ולא אמרו לה דבר, ומכאן למדו הלכה בדיני סוכה (משנה סוכה ב׳:א׳). מלכה מארץ רחוקה, שלא נולדה בברית, נתנה נפשה וזהבה לבית ה׳. עדותה חקוקה במשנה עד היום, שכל הבא להסתופף בצל האמונה, מקרוב ומרחוק, מקומו שמור.

  24. שנת 3826 · 66 לספירה

    המרד הגדול ברומא

    הקנאים הציתו מרד ברומא, נגד דעת החכמים. אספסיינוס ובנו טיטוס עלו על הארץ בארבעה לגיונות. הגליל נפל, ירושלים נצורה, ובתוכה שרפו הבריונים את אוצרות הבר, והרעב הכריע את העיר. ״לא חרבה ירושלים אלא בשל שנאת חינם״, קמצא ובר קמצא.

    עוד באותה שנה
  25. בערך שנת 3826 · 66 לספירה

    קמצא ובר קמצא, שנאת חינם והחורבן

    עשיר ירושלמי ערך משתה והזמין את אוהבו קמצא, אך שליחו הביא בטעות את שונאו בר קמצא. משראהו המארח בין המסובים גירשו בבושת פנים, אף שהתחנן לשלם על הסעודה כולה, וחכמים שישבו שם שתקו ולא מיחו. פגוע עד עמקי לבו הלך בר קמצא והלשין על היהודים לפני קיסר רומי, וגלגל את גלגלי החורבן. אמר רבי יוחנן: ״אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים״ (גיטין נה ע״ב, נו ע״א). לא חרב זר הפיל את הבית, אלא שנאת חינם בין אחים, ועל כן בכל דור שאינו נבנה, כאילו נחרב בימיו.

    עוד באותה שנה
  26. שנת 3828 · 68 לספירהעם נרדף

    חורבן בית המקדש השני

    בט׳ באב, היום שבו נגזרה הגזירה על דור המדבר ושבו חרב הבית הראשון, עלה הבית השני באש בידי טיטוס. מאות אלפים נהרגו ונשבו, ״ציון שדה תיחרש״. הכותל המערבי נותר, ״שכינה לא זזה מכותל מערבי לעולם״. עם ישראל יצא לגלות של אלפיים שנה, אך התורה יצאה עמו: ״מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב״ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד״.

    עוד באותה שנה
  27. שנת 3828 · 68 לספירהערבות ואחווה

    ״תן לי יבנה וחכמיה״

    רבן יוחנן בן זכאי, מתלמידי הלל, הוצא ממצור ירושלים בארון מתים. כשזיהה את אספסיינוס כמלך עתידי, ביקש ממנו בקשה אחת: ״תן לי יבנה וחכמיה״, ובכך הציל את קיומו הרוחני של עם ישראל. ביבנה כונן מחדש את הסנהדרין, תיקן תקנות זכר למקדש, ולימד: ״יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, גמילות חסדים״.

    עוד באותה שנה
שנת 3828 עד 3978 · לבריאה · 68-218 לספירה

תקופת התנאים

החורבן העלה עשן לשמים, אבל מן האפר קם דבר חדש: עולם התורה שבעל פה. ביבנה שבשפלה, בכרם שהתלמידים יושבים בו שורות שורות, נשמע קול הלימוד. אלו הם התנאים: רבי עקיבא שהתחיל ללמוד בן ארבעים ונעשה לגדול הדור, רבי מאיר בעל הנס, רבי שמעון בר יוחאי במערה שלוש עשרה שנה, ניזון מחרובים וממים. התקופה ספוגה גם דם קדושים: עשרת הרוגי מלכות, ביתר הנופלת, אדריאנוס וגזירותיו. אך דווקא מתוך הרדיפות נחתם המפעל הגדול: רבי יהודה הנשיא, עשיר ומקורב למלכות וכולו ענווה, עורך את המשנה, שישה סדרים בלשון צלולה כבדולח. מעתה יש לתורה שבעל פה בית, שילווה את ישראל בכל נדודיו.

  1. בערך שנת 3833 · 73 לספירה

    כרם ביבנה

    הסנהדרין ביבנה, ״כרם״ של חכמים היושבים שורות שורות, קבעה את הלוח, סידרה את התפילות כנגד הקרבנות, והכריעה שההלכה כבית הלל. רבן גמליאל דיבנה הנהיג ביד רמה לאחדות ההוראה, ושמואל הקטן תיקן את ברכת המינים. בדור זה: רבי אליעזר הגדול, רבי יהושע בן חנניה, רבי אלעזר בן עזריה ורבי טרפון.

  2. בערך שנת 3840 · 80 לספירה

    תנורו של עכנאי, ״לא בשמים היא״

    נחלקו חכמים על טהרתו של תנור, ורבי אליעזר הביא כל ראיה שבעולם ולא קיבלו ממנו. אמר, אם הלכה כמותי, חרוב זה יוכיח, ונעקר החרוב ממקומו. אמרו, אין מביאים ראיה מן החרוב. אמר, אמת המים תוכיח, וחזרו המים לאחוריהם. ואף אמת המים לא הוכיחה. לבסוף אמר, מן השמים יוכיחו, ויצתה בת קול ואמרה, מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר, ״לא בשמים היא״ (דברים ל׳:י״ב), אין אנו משגיחים בבת קול, שכבר ניתנה תורה מהר סיני, ואחרי רבים להטות (בבא מציעא נ״ט ע״ב). ושאלו מה עשה הקדוש ברוך הוא באותה שעה, חייך ואמר, ניצחוני בניי, ניצחוני בניי. כאן נחתם יסוד גדול, שהתורה נמסרה לבני אדם, וההכרעה בה בידי חכמי כל דור על פי כלליה.

  3. בערך שנת 3850 · 90 לספירה

    נחום איש גמזו, ״גם זו לטובה״

    נחום איש גמזו, רבו של רבי עקיבא, נודע בשם שנתנו לו על שם דרכו, שעל כל דבר שאירע לו היה אומר, ״גם זו לטובה״. פעם שלחוהו ישראל אל הקיסר בתשורה של אבנים טובות ומרגליות, ובלילה החליפו הלנים שבפונדק את התיבה בעפר. כשנפתחה לפני הקיסר ונמצא בה עפר, ביקש להרגם, ואמר נחום, גם זו לטובה. בא אליהו בדמות אחד מהם ואמר, שמא עפר זה מעפר אברהם אבינו, שהיה זורק עפר ונעשה חרבות. בדקו וכן היה, כבשו בו מדינה שלא יכלו לה, ומילאו את התיבה אבנים טובות ושילחוהו בכבוד גדול (תענית כ״א ע״א). אדם שקיבל את הרע כטוב מתוך אמונה שלמה, וראה כיצד המר עצמו הופך לישועה. לימוד גדול מסר לתלמידו רבי עקיבא, שאף הוא היה אומר, כל דעביד רחמנא לטב עביד.

  4. בערך שנת 3860 · 100 לספירה

    רבי עקיבא, עמוד התורה שבעל פה

    בן ארבעים היה ולא למד כלום; ראה אבן שחקקוה מים, ״ומה רכים פסלו את הקשה, דברי תורה שקשים כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי״. בעידוד רחל אשתו למד עשרים וארבע שנה, והעמיד עשרים וארבעה אלף תלמידים. דרש כתרי אותיות ותילי תילים של הלכות, ואמר: ״ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה״. סתם משנה, סתם ספרא וספרי, אליבא דרבי עקיבא. משמתו תלמידיו בין פסח לעצרת, העמיד את חמשת הזקנים שממנו יצאה כל התורה: רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע.

  5. בערך שנת 3870 · 110 לספירה

    אונקלוס הגר ותרגומו

    אונקלוס הגר, שלפי המסורת היה בן אחותו של טיטוס מחריב הבית, בחר בתורת ישראל על פני גדולת רומי ונתגייר (עבודה זרה יא ע״א). והוא שתרגם את התורה לארמית, לשון העם באותם ימים, מפי רבי אליעזר ורבי יהושע, גדולי התנאים (מגילה ג ע״א). תרגומו אינו העתקה בלבד, אלא פירוש נאמן, המבאר את הכתוב לפי קבלת חכמים, ומרחיק כל דמות גשמית מן הבורא. עד היום מקיימים ישראל, שנים מקרא ואחד תרגום, לקרוא כל פרשה עם תרגום אונקלוס. גר שבא מבית שונאי ישראל, נעשה צינור שדרכו זרמה התורה אל הדורות.

  6. שנת 3880 · 120 לספירהעם נרדף

    מרד בר כוכבא

    שישים ושתיים שנה אחר החורבן, כשגזרה רומא על המילה ועל ירושלים, קם שמעון בר כוכבא. גיבור עצום, אף רבי עקיבא דרש עליו ״דרך כוכב מיעקב״, שחרר את הארץ שלוש שנים וחצי. אך משנכשל, נפלה ביתר בט׳ באב שנת ג׳תתצ״ה, טבח נורא ש״דמם נהר לים הגדול״. אדריאנוס חרש את ירושלים והסב שמה, וגזר גזירות שמד על כל התורה.

    עוד באותה שנה
  7. בערך שנת 3890 · 130 לספירה

    אלישע בן אבויה, ״אחר״, ותלמידו הנאמן

    אלישע בן אבויה היה מגדולי התנאים, ואף על פי כן יצא לתרבות רעה, עד שחכמים נמנעו מלהזכיר שמו וקראוהו ״אחר״. אמרו שארבעה נכנסו לפרדס, אל סתרי התורה, ורק רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, ואילו אחר ״קיצץ בנטיעות״, איבד את דרכו (חגיגה י״ד ע״ב). ועם כל זה, תלמידו רבי מאיר לא עזבו, אלא המשיך ללמוד תורה מפיו, ואמרו עליו, רימון מצא, תוכו אכל וקליפתו זרק, למד את הטוב שבו והשליך את הרע (חגיגה ט״ו ע״ב). היה רץ אחריו לקרבו בתשובה עד יומו האחרון. סיפור עצוב על חכם גדול שנפל, אך גם על נאמנות תלמיד שלא בייש את רבו, ועל התקווה שאין אדם, גם הרחוק שברחוקים, שאבדה תוחלתו לשוב.

    עוד באותה שנה
  8. שנת 3895 · 135 לספירהעם נרדף

    עשרת הרוגי מלכות

    בגזירות אדריאנוס נהרגו על קידוש השם גדולי הדור, ובהם רבי עקיבא, שסרקו את בשרו במסרקות ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים: ״כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, בכל נפשך, אפילו נוטל את נשמתך״. יצאה נשמתו ב״אחד״. עמו: רבן שמעון בן גמליאל הנשיא, רבי ישמעאל כהן גדול, רבי חנניה בן תרדיון שנשרף עם ספר התורה, ״גווילין נשרפין ואותיות פורחות באוויר״, ועוד. קידוש השם שלהם מלווה את תפילות הימים הנוראים עד היום.

    עוד באותה שנה
  9. בערך שנת 3900 · 140 לספירה

    רבי שמעון בר יוחאי והמערה

    מתלמידי רבי עקיבא, שנגזרה עליו מיתה על שדיבר נגד רומא, נחבא עם רבי אלעזר בנו במערה שלוש עשרה שנה, ניזון מחרוב וממעיין ועסק בתורה. משיצא, ״כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף״, עד שלמד שהעולם מתקיים גם על ידי עובדי הארץ. אליו מיוחסים על פי המסורה מדרשי הסוד שנקבצו בספר הזוהר הקדוש. יום פטירתו, ל״ג בעומר, נחוג עד היום בהילולא במירון.

  10. בערך שנת 3908 · 148 לספירה

    דור אושא, שיקום התורה בגליל

    לאחר גזירות השמד נתכנסה הסנהדרין באושא שבגליל: רבן שמעון בן גמליאל השני, רבי מאיר, ״שכל הרואהו במדרש כאילו עוקר הרי הרים״, רבי יהודה בר אלעאי ראש המדברים, רבי יוסי בן חלפתא בעל סדר עולם, ורבי שמעון. באושא נתקנו תקנות לקיום האומה, והתורה שבה ופרחה מן האפר.

  11. בערך שנת 3910 · 150 לספירה

    ברוריה, אשת רבי מאיר

    ברוריה, בתו של רבי חנניה בן תרדיון מעשרת הרוגי מלכות ואשתו של רבי מאיר, היא אשה יחידה במינה בעולם התנאים, תלמידת חכמים שדבריה נשמעים בבית המדרש. פעם הצטערו רבי מאיר על בריונים שבשכונתו והתפלל שימותו. אמרה לו ברוריה, וכי מפני שכתוב ״יתמו חטאים מן הארץ״, שמא כתוב חוטאים, אלא חטאים, התפלל שיתמו החטאים ולא החוטאים, שאם יחזרו בתשובה שוב אין רשעים (ברכות י׳ ע״א). וכשמתו שני בניה בשבת, לא הגידה לרבי מאיר עד מוצאי שבת, ואז שאלה, אם הפקידו בידנו פיקדון וביקש הבעלים לקחתו, נחזירנו, וכך ניחמה אותו על שהוחזרו בניהם למי שנתנם (מדרש משלי ל״א). חכמה שידעה להפוך קללה לתפילת רחמים, ואבל לאמונה.

    עוד באותה שנה
  12. בערך שנת 3920 · 160 לספירה

    האור שבמערה

    שלוש עשרה שנה במערה. כשגזרו הרומאים מיתה על רבי שמעון בר יוחאי, תלמידו של רבי עקיבא, נמלט הוא ובנו אלעזר והסתתרו במערה. מסופר בגמרא, במסכת שבת, שחרוב ומעיין נבראו להם, וכל היום היו טומנים גופם בחול ולומדים תורה. כשיצאו, יצא עמם אור אחר, פנימיות התורה, סתרי הבריאה, שלימים נאספו בספר הזוהר המיוחס לו ולחבורתו. הזוהר, הכתוב בארמית, הפך ליסוד תורת הקבלה, תורת הסוד של ישראל. ביום פטירתו, ל״ג בעומר, ציווה רבי שמעון לשמוח, ועד היום עולים רבבות לציונו בהר מירון שבגליל ומדליקים מדורות, זכר לאור שהאיר מתוך החושך.

  13. שנת 3948 · 188 לספירה

    רבי יהודה הנשיא חותם את המשנה

    רבנו הקדוש, ״מימות משה ועד רבי לא ראינו תורה וגדולה במקום אחד״. בראותו שהצרות רבות והלבבות מתמעטים, כינס את כל השמועות והעדויות ממשה מסיני, וערך את המשנה בשישה סדרים: זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קדשים וטהרות, לשון קצרה וברורה שנשנית בכל בתי המדרש. חתימת המשנה היא אבן היסוד של התורה שבעל פה: עליה נבנו התלמודים, ועליה יושב כל בית המדרש עד היום. בשעת פטירתו זקף עשר אצבעותיו ואמר: ״גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה, ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה״.

    עוד באותה שנה
  14. בערך שנת 3955 · 195 לספירה

    רבי חייא, שלא תשתכח תורה מישראל

    רבי חייא, מגדולי החכמים בדורו של רבי יהודה הנשיא, נשא בלבו דאגה אחת, שלא תשתכח התורה מישראל בימי הצרה. וכך היה עושה, זורע פשתן, ומן הפשתן קולע רשתות, וברשתות צד צבאים, ומאכיל בשרם ליתומים, ומעורות הצבאים מתקן מגילות, ועליהן כותב חמישה חומשי תורה. היה הולך לעיר שאין בה מלמדי תינוקות, ומלמד חמישה ילדים חמישה חומשים, ושישה ילדים שישה סדרי משנה, ומצווה כל אחד ללמד את חברו, עד שהתורה חוזרת ונשמרת. אמר עליו רבי, כמה גדולים מעשי חייא (בבא מציעא פ״ה ע״ב), ואמר רבי חייא על עצמו, אני עשיתי שלא תשתכח תורה מישראל (כתובות ק״ג ע״ב). לא הסתפק בלימוד עצמו, אלא בנה מן השורש את כל השרשרת, מן הזרע שבאדמה ועד הילד שקורא בחומש.

שנת 3978 עד 4349 · לבריאה · 218-589 לספירה

תקופת האמוראים והסבוראים

רדו עמנו אל בבל, אל ערי התורה סורא ופומבדיתא ונהרדעא, אל אולמות שבהם יושבים אלפים ובימי הכלה מתמלאים השערים עד אפס מקום. שם, לאור נרות שמן, מתנהל הוויכוח הגדול והמפואר בתולדות הרוח: אביי ורבא, רב ושמואל, שקלא וטריא שנמשך שלושה מאות שנה. בארץ ישראל נחתם התלמוד הירושלמי בצל גזירות, ובבבל הולך ונארג התלמוד הבבלי, ים שאין לו סוף: הלכה ואגדה, מוסר וסוד, משלים וסיפורים ודקדוקי דינים, הכול שזור זה בזה כרקמה אחת. רבינא ורב אשי, סוף הוראה, אוספים את הכול ועורכים וחותמים. אחריהם באים הסבוראים ומלטשים את האבן הטובה. הספר שילווה כל בית מדרש עד סוף הדורות מוכן.

  1. שנת 3979 · 219 לספירה

    רב יורד לבבל, ייסוד ישיבת סורא

    רב, רבי אבא אריכא, תלמיד רבי יהודה הנשיא, ירד מארץ ישראל לבבל ומצא ״שדה בור״: ייסד את ישיבת סורא שפעלה כשמונה מאות שנה, והעמיד אלפי תלמידים. בן דורו שמואל, רופא, ואסטרונום ש״נהירין ליה שבילי דרקיעא״, עמד בראש נהרדעא, וקבע: ״דינא דמלכותא דינא״. הלכה כרב באיסורים וכשמואל בדינים. בבבל פרח גם מוסד הירחים דכלה, קיבוץ רבבות לומדים בחודשי אלול ואדר.

  2. בערך שנת 3990 · 230 לספירה

    רבי יוחנן וריש לקיש בטבריה

    רבי יוחנן עמד בראש ישיבת טבריה כשמונים שנה, יסוד התלמוד הירושלמי. חברותא מופלאה קשרה אותו עם ריש לקיש, שהיה ליסטים והחזירו רבי יוחנן למוטב ונעשה מגדולי הדור: ״הוה מקשי ליה עשרין וארבע קושייתא ומפרק ליה עשרין וארבעה פרוקי, וממילא רווחא שמעתא״. משנפטר ריש לקיש, מיאן רבי יוחנן להתנחם: ״היכן אתה, בר לקישא?״, שיעור לדורות במעלת לימוד של מלחמתה של תורה.

    עוד באותה שנה
  3. בערך שנת 3990 · 230 לספירה

    שבילי הרקיע כשבילי נהרדעא

    בעיר נהרדעא שבבבל חי שמואל, מגדולי האמוראים, חכמי התלמוד שבאו לאחר הדור שחתם את המשנה. הוא היה גם רופא וגם חוזה בכוכבים, ואמר על עצמו, כמובא בתלמוד במסכת ברכות: נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא, ברורים לי נתיבי השמים כרחובות עירי. חברו היה רב, ראש הישיבה בסורא, אך בדיני ממונות הלכה כשמואל. ממנו יצא הכלל הגדול דינא דמלכותא דינא, חוק המלכות הוא דין מחייב, יסוד שליווה את עם ישראל בכל ארצות פזוריו, בכל מקום שבו חיו תחת שלטון זר.

    עוד באותה שנה
  4. בערך שנת 4000 · 240 לספירה

    רב הונא, ״כל דכפין ייתי וייכול״

    רב הונא, ראש ישיבת סורא אחרי רב, היה עשיר וגם עניו, וכל עת שישב לאכול היה פותח את דלת ביתו ומכריז, כל מי שרעב יבוא ויאכל (תענית כ׳ ע״ב). כשהיה קונה ירק שנשאר לרוכל בסוף היום, היה קונה הכול ומשליכו לנהר, שלא ירגיל את המוכר להישאר בלא פרנסה, אך גם לא ייתן לו חינם ויבייש אותו. וכשראה עצמו נחלש, בדק במעשיו, ומצא שלא נהג כשורה בעניין קטן של אריסות, וקיבל על עצמו לתקן. מנהיג הדור לא שמר את שולחנו לעצמו, אלא עשה אותו פתוח לכל רעב. מכאן שהערבות ההדדית של ישראל אינה סיסמה, אלא דלת פתוחה ולחם על השולחן, וגם עדינות שלא לבייש את המקבל.

  5. בערך שנת 4020 · 260 לספירה

    רבה בר נחמני, ״נתבקש בישיבה של מעלה״

    רבה בר נחמני עמד בראש ישיבת פומבדיתא שבבבל, וקראו לו עוקר הרים, על שהיה מחריף בפלפולו ומעקר קושיה מן השורש. בשנים שהיה בראש הישיבה נחלקו עליו מלשינים לפני המלכות, והוצרך לברוח על נפשו. ישב יחידי בשדה, בין החיים למוות, ושמע קול מן השמים, נתבקש רבה בר נחמני בישיבה של מעלה, שנשאלה שם שאלה בהלכות טהרה ורק הוא ידע להשיב עליה (בבא מציעא פ״ו ע״א). נפח נשמתו והוא אומר טהור טהור, ופתק נפל מן השמים בפומבדיתא, רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה. חכם שברח מרודפיו בעולם הזה, נקרא אל בית המדרש של מעלה, שגם שם, מספרת המסורת, לומדים תורה וצריכים את מי שיודע להשיב.

  6. בערך שנת 4060 · 300 לספירה

    אביי ורבא, ״הוויות דאביי ורבא״

    הדור הרביעי לאמוראי בבל: אביי, יתום שגדל בבית רבה, ראש ישיבת פומבדיתא, ורבא ראש ישיבת מחוזא. מחלוקותיהם, ״הוויות דאביי ורבא״, הן לב העיון התלמודי, סמל התורה כולה. ההלכה כרבא ברוב המקומות, מלבד יע״ל קג״ם. מבית מדרשם: ״לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה״.

  7. בערך שנת 4110 · 350 לספירה

    חתימת התלמוד הירושלמי

    עם הכבדת גזירות רומא הנוצרית בארץ ישראל, נחתם תלמודה של ארץ ישראל, ״תלמוד ירושלמי״, על ידי אמוראי טבריה, בדור רבי מני ורבי יוסי בר בון. ״אווירא דארץ ישראל מחכים״, לשונו קצרה וסתומה, וקדושת הארץ שורה עליו.

  8. שנת 4119 · 359 לספירה

    הלל השני מתקן את הלוח הקבוע

    משראה הלל נשיאה, מצאצאי רבי יהודה הנשיא, שגזירות רומא לא יניחו עוד לקדש חודשים על פי הראייה, קידש בחשבון את כל החודשים והשנים עד ביאת הגואל. הלוח העברי, מחזור י״ט השנים בדיוקו המופלא, הוא שאיחד את כל תפוצות ישראל במועדיהן עד היום הזה.

  9. שנת 4187 · 427 לספירה

    רב אשי, עריכת התלמוד הבבלי

    ״מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד״, רב אשי, ראש ישיבת סורא כשישים שנה, כינס עם רבינא הראשון את כל תלמוד בבל: שקלא וטריא של שמונה דורות אמוראים על סדרי המשנה, הלכה, אגדה, מוסר וסוד. בכל ״ירחא דכלה״ נלמדו מסכתות כסדרן, והדברים לובנו בקהל חכמים עצום.

    עוד באותה שנה
  10. שנת 4260 · 500 לספירה

    חתימת התלמוד הבבלי, ״סוף הוראה״

    עם פטירת רבינא בר רב הונא בשנת ד׳ר״ס נחתם התלמוד הבבלי, ״רבינא ורב אשי סוף הוראה״. מכאן ואילך אין בית דין שיכול לחלוק על דברי התלמוד, שקיבלוהו כל ישראל. הש״ס הבבלי, שלושים ושבע מסכתות של ים החכמה, הוא ספר היסוד של כל בית ישראל: ״כל הלומד תלמוד בבלי, כאילו עוסק בתורה, במשנה ובגמרא כאחד״.

    עוד באותה שנה
  11. שנת 4260 עד 4349 · 500 לספירה

    רבנן סבוראי

    כמאה שנה לאחר חתימת התלמוד פעלו הסבוראים, ״שמסבירים היו את דברי האמוראים״: השלימו סוגיות פתוחות, קבעו את נוסח הגמרא ומסרוה ערוכה לדורות. בימיהם עברו על יהדות בבל גזירות פרס הקשות, והישיבות ידעו עתות סגירה, אך שלשלת התורה לא נותקה.

    עוד באותה שנה
שנת 4349 עד 4798 · לבריאה · 589-1038 לספירה

תקופת הגאונים

מגדל השן של בבל עומד עוד מאות שנים: ישיבות סורא ופומבדיתא בראשות הגאונים, שאליהם זורמות שאלות מכל קצוות תבל, ממרוקו ועד ספרד, מקירואן ועד מצרים. שיירות גמלים נושאות איגרות ותשובות הלכה חצי עולם. רב סעדיה גאון נלחם בקראים ומאיר את אמונת ישראל בספר האמונות והדעות, ורב האי גאון חותם את התקופה בגדולה. בעולם שמסביב קמות ממלכות אסלאם וצומחות קהילות חדשות: בגדאד הגדולה, קירואן, קורדובה שבספרד שבה מתחיל תור הזהב. ארבעה שבויים נפדים בנמלים רחוקים ומקימים מרכזי תורה חדשים, והתורה עוברת מבבל אל אירופה וצפון אפריקה. שרשרת המסירה לא נקטעת לרגע.

  1. שנת 4382 · 622 לספירה

    עליית האסלאם

    בחצי האי ערב קמה דת חדשה, וכיבושי האסלאם שינו את פני העולם: רוב מניינו של עם ישראל נמצא מעתה תחת שלטון ישמעאל, בבל, ארץ ישראל, מצרים, צפון אפריקה וספרד. הגלות החליפה צורה, ״ביד ישמעאל וביד אדום״, ומרכזי התורה למדו לעמוד מול אתגרי הדת והפילוסופיה החדשות.

  2. בערך שנת 4420 · 660 לספירה

    ישיבות סורא ופומבדיתא בראש הגולה

    שתי הישיבות הגדולות, בראשות הגאונים, היו הסמכות התורנית של כל העולם היהודי. פעמיים בשנה, בירחי כלה, נהרו אלפים ללמוד; שאלות הלכה הגיעו בשיירות מספרד, ממצרים ומאשכנז, ותשובות הגאונים, אלפי ״שאלות ותשובות״, יצאו לכל קצווי תבל. לצדם עמד ״ריש גלותא״, ראש הגולה מזרע דוד, בראש ההנהגה הציבורית.

  3. בערך שנת 4460 · 700 לספירה

    ראש הגולה, לא יסור שבט מיהודה

    בבבל, מקום שאליו הוגלו ישראל בחורבן הבית הראשון, לא נותרו היהודים בלא ראש, אלא עמד בראשם ראש הגולה, נשיא מזרע דוד המלך, המנהיג את יהדות בבל ומייצגה לפני המלכות. דרשו חכמים על ברכת יעקב, לא יסור שבט מיהודה (בראשית מ״ט:י׳), אלו ראשי גלויות שבבבל שרודים את ישראל בשבט (סנהדרין ה ע״א). כך נשמרה שלשלת מלכות בית דוד, גם בגולה, גם בלא כתר וארץ. וסמכות זו, שנמשכה מאות שנים לצד ראשי הישיבות, נתנה ליהודי בבל גאווה שקטה, שאף בגלות לא נעזב זרע דוד. שריד של מלכות, שהמתין נאמנה עד שוב הגאולה.

  4. בערך שנת 4510 · 750 לספירה

    רב יהודאי גאון, הלכות פסוקות

    גאון סורא, סגי נהור, מחבר ״הלכות פסוקות״, מראשוני ספרי ההלכה שאחר התלמוד: פסקי הלכה הנוהגים בזמן הזה, מסודרים מן הגמרא. בעקבותיו נתחברו ״הלכות גדולות״ לרבי שמעון קיירא, אבות אבותיה של ספרות הפסק.

  5. בערך שנת 4630 · 870 לספירה

    רב עמרם גאון, הסידור הראשון

    לבקשת קהילות ספרד שלח רב עמרם גאון, ראש ישיבת סורא, את ״סדר רב עמרם״, סדר מאה ברכות ותפילות השנה כולה עם הלכותיהן: הסידור הראשון שהגיע לידינו, אבי כל נוסחאות התפילה בישראל.

  6. שנת 4642 · 882 לספירה

    רב סעדיה גאון

    נולד במצרים בשנת ד׳תרמ״ב; בגאונותו נתמנה, שלא כמנהג, לראשות ישיבת סורא. לחם מלחמת חורמה בקראים, שכפרו בתורה שבעל פה, ״ענה לכל אפיקורוס״, והכריע במחלוקת הלוח נגד בן מאיר. חיבר את ״אמונות ודעות״, ספר יסוד במחשבת ישראל, תרגם את התורה לערבית, וייסד את חכמת הדקדוק. ״אלמלא רב סעדיה, כמעט נשתכחה תורה מישראל״.

  7. בערך שנת 4682 · 922 לספירה

    הגאון שיצא להגן

    בפיום שבמצרים נולד ילד שיהפוך למגן התורה שבעל פה. רב סעדיה גאון עלה לבבל והתמנה לראש ישיבת סורא, הראשון שאינו יליד בבל שזכה לכתר ׳גאון׳. בימיו התחזקו הקראים, כת שכפרה במסורת חז״ל ודבקה בכתוב לבדו, ורב סעדיה יצא כנגדם בעוז ובטענות ניצחות. הוא תרגם את התורה לערבית, לשון הרחוב של יהודי המזרח, כדי שלא יאבד איש את המקור; חיבר את ׳ספר האמונות והדעות׳, מן הראשונים שהעמידו את יסודות האמונה היהודית במשנה סדורה ומנומקת; וכשקם חכם אחר לשנות את לוח השנה, עמד רב סעדיה על המשמר ושמר על אחדות מועדי ישראל בכל התפוצות.

  8. בערך שנת 4720 · 960 לספירה

    ארבעה שבויים, התורה נודדת מערבה

    ארבעה חכמים שהפליגו מבבל נשבו בידי שודדי ים ונפדו בקהילות שונות: רבי משה בן חנוך הגיע לקורדובה שבספרד, רבי חושיאל לקירואן, ואחרים למצרים, וכל אחד הקים במקומו מרכז תורה. כך, בהשגחה נפלאה, נדדה התורה מבבל הדועכת אל מרכזיה החדשים, ולא פסקה ישיבה מישראל.

  9. בערך שנת 4725 · 965 לספירה

    רבנו גרשום מאור הגולה

    אבי מסורת התורה באשכנז, שבישיבתו במגנצא הונח היסוד ללימוד באשכנז ולפירוש התלמוד. תיקן את תקנותיו המפורסמות, חרם דרבנו גרשום: שלא לשאת שתי נשים, ושלא לגרש אישה בעל כורחה, ״שלא יהיו בנות ישראל הפקר״. ״מאור הגולה, שהאיר עיני הגולה בתורתו״.

  10. בערך שנת 4747 · 987 לספירה

    מכתב שהשיב על שאלה גדולה

    מקירואן שבצפון אפריקה, קהילה שפרחה על אם הדרך בין מזרח למערב, נשלחה שאלה אל ראש ישיבת פומבדיתא שבבבל: כיצד נכתבו המשנה והתלמוד, שני היסודות של תורה שבעל פה, וכיצד עברה תורה זו מדור לדור. רב שרירא גאון, מנהיג הישיבה בסוף המאה העשירית (גאון הוא תואר ראשי הישיבות בבבל), השיב באיגרת ארוכה ומסודרת, המתארת את שלשלת המסירה מן התנאים והאמוראים ועד ימיו. איגרת רב שרירא גאון נותרה עד היום העדות הקדומה והחשובה ביותר על אופן חיבורם של יסודות התורה שבעל פה, מסמך שממנו למדים תולדות המשנה והגמרא.

  11. בערך שנת 4790 · 1030 לספירה

    קירואן, גשר התורה שבצפון אפריקה

    בעיר קירואן שבתוניסיה של היום פרחה במאה העשירית והאחת עשרה קהילה שהיתה לגשר בין ישיבות בבל למערב. אליה נשלחה איגרת רב שרירא גאון המתארת את מסירת התורה, ובה קמו גדולי תורה: רבנו חננאל בן חושיאל, שפירושו לתלמוד נדפס לצד הגמרא עד היום, ורבנו נסים גאון. חכמי קירואן קישרו בין תורת המזרח לספרד ולצפון אפריקה, והעבירו את אור בבל מערבה בטרם שקעה.

  12. שנת 4798 · 1038 לספירה

    פטירת רב האי גאון, סוף תקופת הגאונים

    רב האי, בנו של רב שרירא גאון, שאיגרתו המפורסמת היא המקור לסדר מסירת התורה בתקופות התנאים והאמוראים, עמד בראש פומבדיתא ארבעים שנה, וכתב אלפי תשובות לכל תפוצות ישראל. בפטירתו בשנת ד׳תשצ״ח בת תשעים ותשע, שקעה שמשה של בבל כמרכז התורה, ״נפלה עטרת ראשנו״, ועברה ההנהגה לחכמי ספרד, אשכנז וצרפת: תקופת הראשונים.

    עוד באותה שנה
שנת 4798 עד 5260 · לבריאה · 1038-1500 לספירה

תקופת הראשונים

שני עולמות, ותורה אחת. בספרד המוארת: חצרות של שיש, שירת רבי יהודה הלוי הנוגה, ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב, והרמב״ם במצרים כותב לאור הנר את משנה תורה, ארבעה עשר ספרים של בדולח. ובצרפת ואשכנז הקרות: רש״י בוורמייזא כותב את הפירוש שילווה כל ילד יהודי לנצח, ונכדיו בעלי התוספות מלבנים כל שורה. אבל התקופה הזו היא גם עמק הבכא: מסעי הצלב שוטפים את קהילות הריינוס בדם, התלמוד נשרף בפריז בעשרים וארבע קרונות, וברחובות ספרד הולכת ומתקדרת האינקוויזיציה. בסופה, בתשעה באב רנ״ב, יוצאים מגורשי ספרד אל הים כשספרי התורה בזרועותיהם. הראשונים כמלאכים, והתורה נודדת עמם לכל אשר ילכו.

  1. בערך שנת 4798 · 1038 לספירה

    יהודי קוצ׳ין על חוף הודו

    על חוף מלבר שבדרום הודו חיה קהילה יהודית עתיקה, שלפי מסורתה הגיעה לשם עוד מימי הבית הראשון או השני, סוחרי תבלינים ואבנים טובות. שליט מקומי הֶעניק ליהודים לוחות נחושת חרותים המבטיחים להם זכויות וכבוד, אוצר שנשמר בקהילה מאות שנים. הם בנו בתי כנסת מפוארים, ובראשם בית הכנסת ׳פרדסי׳, ושמרו על התורה ועל מנהגיהם בנאמנות בקצה מרוחק של תבל, הרחק מכל מרכז יהודי.

    עוד באותה שנה
  2. שנת 4800 · 1040 לספירה

    לידת רש״י, רבנו שלמה יצחקי

    נולד בטרויש שבצרפת בשנת ד׳ת״ת, למד בישיבות אשכנז ושב לעירו. פירושו לתורה, ״פשוטו של מקרא״ עם דברי חז״ל הנבחרים, הוא הפירוש הנלמד בכל בית ישראל, ראשון הספרים העבריים שנדפסו; ופירושו לתלמוד, בלשונו הצחה והמאירה, פתח את שערי הגמרא לכל לומד, ״בלעדיו היה התלמוד כספר החתום״. ״פרשנדתא״, פרשן הדת. נפטר בשנת ד׳תתס״ה.

    עוד באותה שנה
  3. בערך שנת 4820 · 1060 לספירה

    הכורם מטרוייש

    בכרמי טרוייש שבצרפת, בין בציר לבציר, ישב אדם שפרנסתו מן היין ושהותיר אחריו את הפירוש שפתח לכל יהודי את שערי הטקסט. רבי שלמה יצחקי, המכונה רש״י בראשי תיבות שמו, כתב פירוש לתנ״ך ולתלמוד בלשון בהירה וקצרה, ודרכו היא הפשט, הבנת הכתוב כמשמעו לפי ההקשר והדקדוק. עד היום כמעט אין חומש ואין דף גמרא נלמד בלא פירושו לצדו. לא היו לו בנים, אך בנותיו נישאו לתלמידי חכמים, ומהן צמחו נכדיו בעלי התוספות, דור החכמים שהמשיך את מפעלו והרחיב את הדיון התלמודי בכל אשכנז וצרפת. איש אחד שקט, ומגדלור לכל הלומדים אחריו.

  4. בערך שנת 4840 · 1080 לספירה

    רבנו בחיי, חובות הלבבות

    בספרד המוסלמית, בסביבות שנת ד׳תת״ם, חיבר רבנו בחיי אבן פקודה, דיין בסרגוסה, את ספרו ״חובות הלבבות״, אחד מספרי המוסר הראשונים והחשובים ביותר בישראל. הבחין בין ״חובות האברים״, המצוות הנעשות ביד ובגוף, ובין ״חובות הלבבות״, החובות שבלב פנימה, אמונה, ביטחון, ענווה, אהבת ה׳ ויראתו, וטען שאלה יסוד לאלה. כתב את הספר בערבית, לשון היהודים במקומו, והוא תורגם לעברית ונלמד בכל תפוצות ישראל עד ימינו, ובמיוחד שער הביטחון שבו, המלמד להשליך יהבו על הבורא. חכם מספרד, שהזכיר לעם עסוק במצוות המעשה, שהמצווה הגדולה ביותר היא לתקן את הלב פנימה.

  5. שנת 4856 · 1096 לספירהעם נרדף

    גזירות תתנ״ו, מסע הצלב הראשון

    המון נוסעי הצלב, בדרכם לארץ ישראל, השמיד את קהילות הריינוס המעטירות, שפירא, וורמייזא ומגנצא. אלפים נהרגו על קידוש השם, ורבים שחטו את עצמם ואת בניהם שלא להיטמע, ״אב שוחט את בנו ומברך על השחיטה״. הקינות על קהילות שו״ם נאמרות עד היום בט׳ באב, ותפילת ״אב הרחמים״ שבשבת נתקנה לזכרם.

    עוד באותה שנה
  6. שנת 4856 · 1096 לספירה

    על גדות הריין

    באביב שנת ד׳אלפים תתנ״ו, בדרכם אל ירושלים, פנו המוני הצלב אל הקהילות היהודיות שעל גדות הריין. שפיירא, וורמייזא ומגנצא, שלוש ערים שהיו כתר ליהדות אשכנז, הפכו בתוך שבועות למקום הרג. יהודים רבים בחרו למות על קידוש השם, ביטוי שפירושו למסור את הנפש למען האמונה בה׳ אחד ולא להמיר את הדת, ויש שנטלו את חיי עצמם ובניהם בטרם ייחטפו לטבילה. חכמי הדורות שאחריהם קבעו את זכרם בקינות הנאמרות בתשעה באב, יום אבל האומה, ונהגו לומר בשבתות את תפילת אב הרחמים על הקהילות הקדושות. אין כאן גזירת שמים סתומה אלא רשע אנושי, ואל מולו עמדו קדושים שלא ויתרו על נשמתם.

    עוד באותה שנה
  7. שנת 4856 · 1096 לספירה

    קדושי גזרות תתנ״ו

    באביב שנת תתנ״ו, כשיצאו צבאות מסע הצלב בדרכם למזרח, פנו פורעים אל קהילות שפירא, וורמייזא ומגנצא שעל הריין, קהילות שו״ם, ודרשו מן היהודים להמיר את דתם או למות. רבים בחרו במוות על קידוש השם, וכמה מהם נטלו את חיי בניהם ואת חייהם שלהם כדי שלא יפלו ביד המטבילים בכוח. זכרם נחקק בפיוטי קינה ובתפילת ׳אב הרחמים׳ שנתקנה עליהם ונאמרת בבתי הכנסת עד היום בשבתות. הכרוניקות העבריות של אותו דור, ובהן דברי רבי שלמה בר שמשון, שימרו את שמות הקהילות ואת עוצם מסירותן.

    עוד באותה שנה
  8. בערך שנת 4860 עד 5060 · 1100 לספירה

    בעלי התוספות

    נכדי רש״י ותלמידיהם, רבנו תם, הרשב״ם, הר״י הזקן ודורות של חכמי צרפת ואשכנז, יצרו את ה״תוספות״: עיון חריף המשווה סוגיה לסוגיה בכל רחבי הש״ס ומיישב סתירות בדרך הפלפול הישר. מאז ועד היום נדפס דף הגמרא כשרש״י מצדו האחד ותוספות מצדו האחר, ולימוד ״גפ״ת״ הוא לחם חוקו של כל בן תורה.

  9. שנת 4863 · 1103 לספירה

    פטירת הרי״ף, רבי יצחק אלפסי

    גדול פוסקי המגרב וספרד, ראש ישיבה בפאס ובאליסאנה. חיבורו ״הלכות הרי״ף״, ״תלמוד קטן״, מלקט מן הגמרא את מסקנות ההלכה, והיה לעמוד הפסיקה: הוא אחד משלושת עמודי ההוראה שעליהם השתית מרן הבית יוסף את השולחן ערוך.

    עוד באותה שנה
  10. בערך שנת 4880 · 1120 לספירה

    רבנו תם, גדול בעלי התוספות

    יעקב בן מאיר, נכד רש״י, היה גדול בעלי התוספות, שדרכם ליישב סתירות בין סוגיות הגמרא בחריפות ובעומק, וכך נבנה בית המדרש האשכנזי לדורות. בימי מסע הצלב השני פרצו צלבנים לביתו בעיר רמרו, בזזו והכוהו חמש מכות כנגד חמישה חומשי תורה, ורק אביר שעבר במקרה הצילו ממוות. הוא עמד בראש חכמי צרפת, השיב לשואלים מכל קצווי הגולה, ונחלק עם סבו בסדר פרשיות התפילין, עד שנוהגים יראי שמים להניח ״תפילין דרבנו תם״ לצד תפילין דרש״י.

  11. שנת 4895 · 1135 לספירה

    הרמב״ם, רבנו משה בן מימון

    נולד בקורדובה בשנת ד׳תתצ״ה; נדד עם משפחתו מפני שמד המייחדים, וישב במצרים כרופא המלך וכנגיד. חיבר את פירוש המשנה, את ספר המצוות, ואת ״משנה תורה״: היד החזקה, ארבעה עשר ספרים המקיפים את כל התורה כולה, ההלכה כולה בלשון צחה ובסדר מופתי, מפעל שאין דומה לו מחתימת התלמוד. ב״מורה נבוכים״ העמיד את יסודות האמונה. שלושה עשר עיקרי האמונה שניסח נאמרים בכל תפוצות ישראל. על מצבתו נחרת: ״ממשה עד משה לא קם כמשה״. נפטר בכ׳ בטבת ד׳תתקס״ה.

    עוד באותה שנה
  12. שנת 4901 · 1141 לספירה

    רבי יהודה הלוי, ספר הכוזרי

    משורר הקודש הגדול של ספרד, ״ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך״, ומחבר ״הכוזרי״: הגנת האמונה והמסורת במסגרת ויכוח חכם יהודי עם מלך כוזר, המעמיד את יסוד האמונה על מעמד הר סיני שנמסר מאב לבן ברציפות שאינה ניתנת להכחשה. בערוב ימיו עלה לארץ ישראל, ״לבי במזרח ואנכי בסוף מערב״.

    עוד באותה שנה
  13. בערך שנת 4920 · 1160 לספירה

    אבן עזרא, חכם נודד בגלות

    רבי אברהם אבן עזרא, יליד טודלה שבספרד, היה מגדולי פרשני המקרא, מדקדק, פייטן, אסטרונום ורופא, ואיש אשכולות שידע לגעת בכל חכמה. משנתרושש ואיבד את בנו, יצא לנדוד, ועבר את איטליה, צרפת, אנגליה וארצות רבות, ובכל מקום שהגיע כתב ולימד את יהודי אשכנז וצרפת את חכמת ספרד. פירושו לתורה, קצר וחריף, מדקדק בלשון ומבקש את פשוטו של מקרא, נעשה מן החשובים שבפירושים ונדפס לצד רש״י בכל מקראות גדולות. על עוניו התלוצץ בעצמו, ״אם אמכור נרות, לא יחשיך העולם, ואם אמכור תכריכים, לא ימות אדם״. חכם עני ונודד, שנשא את אורה של תור הזהב הספרדי בתרמילו אל כל קהילה שפגש בדרכו.

  14. בערך שנת 4930 · 1170 לספירה

    רבי יהודה החסיד וחסידי אשכנז

    בערי אשכנז שעל נהר הריין, בדור שאחרי מסעי הצלב, קמה חבורה של חסידים, ובראשם רבי יהודה החסיד מרגנשבורג. לא הסתפקו בקיום המצוות כלשונן, אלא ביקשו את ״רצון הבורא״ שמעבר לאות, וחיו בפרישות, בענווה ובשמחה של דקדוק במידות. ספרם, ״ספר חסידים״, מלמד דרך ארץ, יראה וזהירות בממון הזולת ובכבודו, עד לפרטים הקטנים של חיי היום יום. הם שהעמידו את תורת התשובה המדוקדקת, ותפילות ופיוטים שנכנסו לסידור. בתוך עולם שרדף אותם באש ובחרב, בחרו חסידי אשכנז לבנות פנימיות של קדושה, ולהראות שגם בגלות אפשר לחיות חיים שכולם מכוונים לרצון שמים.

  15. בערך שנת 4932 · 1172 לספירה

    אגרת שחצתה מדבר

    בקצה חצי האי ערב חיתה קהילה יהודית עתיקה, יהדות תימן, נאמנה למסורת מימי המקדש. במאה השתים עשרה קם עליהם שליט שכפה עליהם להמיר את דתם לאסלאם, ובתוך הסבל צץ אדם שהכריז על עצמו כמשיח. שבורים ומבולבלים, שלחו חכמי תימן אגרת אל הרמב״ם שבמצרים, גדול הדור. הוא השיב להם ב׳אגרת תימן׳, מכתב ששלח אל רבי יעקב אלפיומי וחצה מדבריות, ובו חיזק את רוחם: אל תיבהלו מן הגזירה, כי כבר עמדו עלינו רבים לכלותנו ועודנו קיימים; והיזהרו מן המתעה הקורא עצמו משיח. הרמב״ם אף פעל להקל ממסי הקהילה. יהודי תימן לא שכחו, ודורות הזכירו את שמו לברכה.

  16. בערך שנת 4950 · 1190 לספירה

    יהדות מצרים והרמב״ם הנגיד

    על גדות הנילוס, בפוסטאט שליד קהיר, ישבה קהילה יהודית עתיקה שממנה נשתמרה גניזת קהיר, אוצר של מאות אלפי קטעי כתבים שהאירו את חיי היהודים במזרח. בין חכמיה בלט הרמב״ם, שברח ממרוקו והשתקע במצרים, שימש רופא בחצר השלטון ורופא הנפש של עמו, ונתמנה ל׳נגיד׳, ראש יהודי מצרים. משם השיב לשואלים מכל קצווי הגולה, וכתב את חיבוריו הגדולים. מצרים, שממנה יצאנו לחירות, שבה להיות מרכז של תורה.

  17. שנת 5002 · 1242 לספירהעם נרדף

    שריפת התלמוד בפריז

    לאחר ״משפט התלמוד״ שנכפה על חכמי צרפת, הועלו באש בכיכר פריז עשרים וארבע עגלות טעונות כתבי יד של הש״ס, אבדה שאין לה שיעור בדור שלפני הדפוס. רבנו מאיר מרוטנבורג, עד המעמד, קונן: ״שאלי שרופה באש לשלום אבלייך״, קינה הנאמרת בט׳ באב עד היום.

  18. בערך שנת 5010 · 1250 לספירה

    הרמב״ן, בין הויכוח לירושלים

    בארמונו של המלך יעקב הראשון בברצלונה עמד רב מגירונה מול מומר שהאשים את היהדות, והוכרח להתווכח על עיקרי האמונה כשגורלה של קהילה מונח על הכף. רבי משה בן נחמן, הרמב״ן, רופא ופרשן ומקובל, בחר במילים זהירות ואמיצות כאחת, וזכרון הדברים נשמר ב׳ויכוח הרמב״ן׳. פירושו לתורה, שנדפס לימים בכל בית מדרש, מזג את הפשט הפשוט עם רמזי הקבלה, סוד לצד מקרא. בזקנתו עלה לארץ ישראל, מצא את ירושלים חרבה, ובנה בה מחדש בית כנסת ויישוב יהודי. באיגרת הרמב״ן ששלח לבנו הותיר צוואה שנחרתה בדורות: הַרְגֵּל עצמך לדבר בנחת אל כל אדם.

  19. בערך שנת 5023 · 1263 לספירה

    רבנו יונה מגירונדי, ׳שערי תשובה׳

    רבנו יונה מגירונדי, בן דורו וקרובו של הרמב״ן, היה מגדולי חכמי ספרד וממחברי ספרי המוסר החשובים שבישראל. בצעירותו נטל חלק במחלוקת נגד ספרי הרמב״ם, ומששרפה הכנסייה את התלמוד בפריז זמן קצר לאחר מכן, ראה בכך אות מן השמים, נחם על מעשהו וקיבל על עצמו להרבות בכבוד הרמב״ם וללמד תשובה לרבים. ספרו ׳שערי תשובה׳, המפרט את דרכי החזרה בתשובה בעומק ובדקדוק, נעשה לספר היסוד בנושא ונלמד עד היום בעשרת ימי תשובה. חכם שהפך את חרטתו שלו לתורה שלמה על כוחה של התשובה, ולימד שאין אדם שאבדה תוחלתו לשוב.

  20. שנת 5027 · 1267 לספירה

    הרמב״ן עולה לארץ ישראל

    רבנו משה בן נחמן, גדול חכמי ספרד בדורו: פירושו לתורה, על דרך הפשט והסוד, מיסודות הפרשנות; חידושיו לש״ס הם עמוד העיון הספרדי. בשנת ה׳כ״ג נכפה עליו ״ויכוח ברצלונה״ מול המשומד פאבלו, וניצח בו בגלוי, עד שנאלץ לגלות מספרד. עלה לארץ, מצא את ירושלים חרבה, ״רבו שוממותיה״, וחידש בה את היישוב והקהילה: בית הכנסת הרמב״ן עומד עד היום. ״ארץ אשר ה׳ אלוקיך דורש אותה תמיד״.

  21. בערך שנת 5050 · 1290 לספירה

    הרא״ש והטור, מאשכנז לספרד

    רבנו אשר בן יחיאל, מגדולי אשכנז ותלמיד המהר״ם מרוטנבורג, נמלט לספרד ונתמנה לרב טולדו, וגישר בין מסורות אשכנז וספרד. פסקיו, ״פסקי הרא״ש״, הם השלישי מעמודי ההוראה. בנו רבי יעקב ״בעל הטורים״ חיבר את ״ארבעה טורים״: אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר וחושן משפט, המבנה שעל פיו ערוכה ההלכה עד ימינו.

    עוד באותה שנה
  22. שנת 5053 · 1293 לספירה

    מהר״ם מרוטנבורג, השבוי שאסר לפדותו

    רבי מאיר בן ברוך מרוטנבורג היה גדול חכמי אשכנז בדורו, מראשי בעלי התוספות ופוסק שאליו פנו קהילות רבות. כשנאסר בידי המלך רודולף ונכלא במצודה, ביקשו היהודים לפדותו בכל הון, אך הוא אסר עליהם לשלם, שלא ילמדו השליטים לחטוף רבנים תמורת כופר. שבע שנים ישב בכלא, ובהן המשיך להשיב לשואליו בהלכה, ומת שבוי בטהרתו. רק כעבור שנים נפדתה גופתו בידי יהודי בשם אלכסנדר וימפן, שנתן כל אשר לו כדי להביאו לקבר ישראל.

  23. בערך שנת 5065 · 1305 לספירה

    הרשב״א, רבי שלמה בן אדרת

    בברצלונה שבספרד, במאה השלוש עשרה, עמד רבי שלמה בן אדרת, הרשב״א, בראש חכמי דורו, תלמיד הרמב״ן ורבנו יונה. במשך כחמישים שנה הנהיג את קהילת ברצלונה, ואל בית מדרשו הופנו שאלות מכל תפוצות ישראל, מספרד ואשכנז ועד ארץ ישראל וצפון אפריקה. השיב יותר משלושת אלפים תשובות בהלכה, אוצר שהפך למקור יסוד בפסיקה עד היום, וחיבר חידושים על הש״ס שנלמדים בכל ישיבה. עמד על משמר האמונה מול לחצי הכנסייה ומול מי שביקשו ללמד פילוסופיה לצעירים בטרם עת. דמות של מנהיג, פוסק ומורה, שבו התלכדה גדולת התורה של יהדות ספרד בשיא פריחתה.

  24. בערך שנת 5100 · 1340 לספירה

    יהודי פרס, מימי אסתר ועד ימינו

    מן העתיקות שבקהילות ישראל, שראשיתה בגלות בבל ובימי אסתר המלכה, שהצילה את עמה מגזירת המן בשושן הבירה. יהודי פרס שמרו על אמונתם דורות על גבי דורות תחת שלטונות מתחלפים, ופיתחו לשון משלהם, יהודית-פרסית, שבה חיברו שירה וכתבו את המקרא. במאה הארבע עשרה קם המשורר שאהין וחרז את סיפורי התורה בפרסית יהודית, וכך נמסרה המסורת גם בלשון הגולה. קהילה שנשאה את זכר פורים כחוט חי לאורך אלפי שנים.

    עוד באותה שנה
  25. שנת 5151 · 1391 לספירהעם נרדף

    גזירות קנ״א בספרד

    פרעות המון מוסת עברו על כל קהילות ספרד: רבבות נהרגו על קידוש השם, ורבים אחרים הוטבלו באונס, ראשית טרגדיית האנוסים. מכאן ואילך הלך מצבה של יהדות ספרד המפוארת והתדרדר, ויכוחי כפייה, אינקוויזיציה, עד הגירוש.

  26. שנת 5252 · 1492 לספירהעם נרדף

    גירוש ספרד

    בשנת ה׳רנ״ב חתמו פרדיננד ואיזבלה על צו הגירוש: כל יהודי ספרד, להמיר את דתם או לצאת. כשלוש מאות אלף יצאו בלא כלום, והיום האחרון שנקבע ליציאה, ז׳ באב, ערב ט׳ באב. דון יצחק אברבנאל, שר האוצר ופרשן המקרא, הנהיג את הגולים בקומה זקופה. קהילת אלף שנות פאר חרבה ביום אחד; הגולים נפוצו לפורטוגל, שם שוב נאנסו בשנת ה׳רנ״ז, לצפון אפריקה, לאיטליה ולאימפריה העות׳מאנית, ונשאו עמם את מסורת ספרד לדורות.

    עוד באותה שנה
  27. שנת 5252 · 1492 לספירה

    הספינות מספרד

    בקיץ שנת ה׳רנ״ב חתמו מלכי ספרד על צו שנתן ליהודים ברירה אחת, להמיר את דתם או לצאת. מאות אלפים בחרו בגלות. הספינות עזבו את חופי ספרד סמוך לתשעה באב, אותו יום שבו חרבו שני בתי המקדש, כאילו התאחד כל הכאב היהודי לזמן אחד. דון יצחק אברבנאל, שר ופרשן מקרא ששירת בחצר המלך, ניסה לבטל את הגזירה בכסף ובתחנונים ונכשל, ויצא עם עמו. קהילה שהיתה זהב, שדורות בה חכמים ומשוררים ופילוסופים, נעקרה מן האדמה שקראה לה ספרד. אך היא לא נכחדה, אלא נשאה את מורשתה, את לשונה הלאדינו ואת ניגוניה, אל צפון אפריקה, אל תורכיה, אל כל חופי הים התיכון, וזרעה שם קהילות חדשות.

    עוד באותה שנה
שנת 5260 עד 5699 · לבריאה · 1500-1939 לספירה

תקופת האחרונים

מגורשי ספרד זורעים את חכמתם בכל אגן הים התיכון, ובצפת שבגליל פורח גן קסום: האר״י הקדוש מגלה את סודות הקבלה בין סמטאות מסולעות, רבי יוסף קארו כותב את השולחן ערוך שיאחד את כל בית ישראל, ופיוט לכה דודי עולה עם שקיעת החמה מבין ההרים. במזרח אירופה קם עולם יהודי אדיר: עיירות שבהן ריח חלות של ערב שבת, ישיבות וולוז׳ין ומיר, הבעל שם טוב מדליק את נר החסידות ורבי ישראל סלנטר את אש המוסר. ובמקביל, בתימן ובמרוקו ובבגדאד ובג׳רבא, חכמי המזרח שומרים על גחלת עתיקה בטהרתה. עולם שלם, מלא חיים וניגון ותורה, שאינו יודע כי בקצה התקופה מחכה החושך הגדול מכולם.

  1. בערך שנת 5320 · 1560 לספירה

    שולחן שנפרש לכל בית ישראל

    על גבעות צפת, בין סמטאות הנשקפות אל הכינרת, התכנסה בדור אחד חבורת מקובלים שהפכה עיירה גלילית למרכז הרוח של האומה. שם ישב רבי יוסף קארו, שנדד מגירוש ספרד עד ארץ ישראל, וכתב את ׳בית יוסף׳, חיבור ענק הסוקר את מקורות ההלכה מן הגמרא ומפרשיה ועד פוסקי דורו. מתוכו זיקק ספר קצר ומעשי, ׳שולחן ערוך׳, ערוך כשולחן שהכול סועדים ממנו, וכך אוחדה לראשונה הפרקטיקה היהודית לכל הקהילות, אשכנז וספרד ומזרח. עם הגהות הרמ״א מקרקוב נעשה השולחן ערוך לספר הפסק המרכזי עד ימינו. באותן גבעות חיבר חברו רבי שלמה אלקבץ את פיוט ׳לכה דודי׳ לקבלת שבת, ורוח והלכה ושירה נשמו זו לצד זו.

  2. שנת 5325 · 1565 לספירה

    השולחן ערוך, מרן רבי יוסף קארו והרמ״א

    מרן רבי יוסף קארו, מגולי ספרד שהתיישב בצפת, חיבר את ״בית יוסף״ על הטור, בירור כל הלכה ממקורה, ומתוכו את ה״שולחן ערוך״, פסק ההלכה על פי הרי״ף, הרמב״ם והרא״ש. רבי משה איסרליש, הרמ״א מקרקוב, פרש עליו את ״המפה״: הגהות מנהגי אשכנז. השולחן ערוך עם המפה נתקבל בכל תפוצות ישראל, ספר ההלכה המחייב של כלל ישראל עד היום הזה: מרן, מאתיים רבנים סמכו; ״ומשה קיבל תורה מסיני״ ועד שולחן ערוך, שלשלת אחת.

  3. שנת 5330 · 1570 לספירה

    צפת, האר״י הקדוש וחכמת הנסתר

    בצפת של המאה הזו נתקבצה חבורת קדושים שאין דוגמתה: מרן הבית יוסף, רבי משה קורדובירו בעל ״הפרדס״, רבי שלמה אלקבץ מחבר ״לכה דודי״, ורבנו יצחק לוריא אשכנזי, האר״י הקדוש, שגילה בשנתיים בלבד, עד פטירתו בשנת ה׳של״ב בן שלושים ושמונה, את שיטת הקבלה המסודרת שרשם תלמידו רבי חיים ויטאל ב״עץ חיים״: עולמות, צמצום, שבירה ותיקון. קבלת האר״י חדרה לסידור, לפיוט ולמנהג, קבלת שבת, תיקון חצות, והיא נשמת פנימיות התורה עד ימינו.

    עוד באותה שנה
  4. שנת 5330 · 1570 לספירה

    הרמ״ק, מסדר הקבלה בצפת

    בצפת של המאה השש עשרה, עיר שהתמלאה מגורשי ספרד ומקובלים, קם רבי משה קורדובירו וערך את חכמת הקבלה, תורת הסוד של ישראל, למערכת בהירה וסדורה. בספרו פרדס רימונים ביקש ליישב את דברי הזוהר ולהציגם כשיטה שלמה. בספרו הקטן תומר דבורה לימד דרך מוסר נדירה, שיידמה אדם לקונו וינהג במידות הרחמים כשם שהקדוש ברוך הוא נוהג עם בריותיו. הרמ״ק היה רבו של דור, וממנו קיבלו רבים בצפת בטרם עלתה שמשו של האר״י.

    עוד באותה שנה
  5. בערך שנת 5340 · 1580 לספירה

    המהר״ל, המחשבה והאגדה

    ברובע היהודי של פראג, בצל בית הכנסת העתיק, חי אחד מגדולי ההוגים שידע ישראל. רבי יהודה ליווא, המהר״ל, שימש רבה של פראג וכתב חיבורי מחשבה עמוקים: ׳גור אריה׳ המאיר את פירוש רש״י לתורה, ו׳נצח ישראל׳ על סוד קיומו של עם נצחי בגלותו. הוא ביקש להסביר את מאמרי חז״ל, ההגדות שנראו לרבים כתמוהות, כרעיונות עומק על האדם ועל העולם. דורות אחר כך נקשר בשמו סיפור עממי מפורסם, אגדת הגולם: יצור מחומר שיצר כביכול המהר״ל להגן על היהודים מפני עלילות שווא. חשוב לזכור שזו מסורת עממית מאוחרת, לא עובדה היסטורית מתועדת, אך היא מלמדת עד כמה נחרתה דמותו של המהר״ל בלב העם כמגן וכחכם.

  6. בערך שנת 5400 · 1640 לספירה

    הכתר של ארם צובא

    מעל אלף שנה שמרו יהודי חלב, היא ארם צובא שבצפון סוריה, על ספר אחד שקראו לו בפשטות ׳הכתר׳. זה היה כתב יד התנ״ך המדויק ביותר שנודע, שאת ניקודו וטעמיו קבעו אנשי המסורה, משפחת בן אשר מטבריה, אותם חכמים שמסרו את נוסח המקרא מדור לדור אות באות. הרמב״ם עצמו, גדול הפוסקים, כתב בהלכות ספר תורה שסמך על הספר המוגה בידי בן אשר כשכתב את ספר תורתו. הקהילה גנזה אותו במערה שבבית הכנסת, לא הניחה לאיש להעתיק ממנו בשלמות, ושמרה עליו כעל בבת עינה. כתר מלכות אמיתי אחד, שכל כתר של זהב חוור לצדו.

  7. שנת 5408 עד 5409 · 1648 לספירהעם נרדף

    גזירות ת״ח ות״ט

    בפרעות חמיל הרשע ימ״ש נחרבו מאות קהילות בפולין ואוקראינה, ומאות אלפים, ובראשם קדושי נמירוב וטולטשין, נהרגו על קידוש השם. בעל ״שפתי כהן״ (הש״ך), ניצול הפרעות, קונן: ״מגילת עיפה״. כ׳ בסיוון נקבע לתענית. יהדות פולין, מרכז התורה הגדול של אשכנז, ישיבות, ועד ארבע ארצות, הוכתה מכה שלא התאוששה ממנה עד סוף.

  8. בערך שנת 5420 · 1660 לספירה

    צליל עתיק מן התימן

    בפינה נידחת של חצי האי ערב, רחוקה מכל מרכז, שמרה קהילה שלמה על מסורת שכמעט לא נגעה בה יד הזמן. יהודי תימן קראו בתורה בהגייה מדויקת שרבים רואים בה את הקרובה ביותר ללשון המקרא, והתפללו בנוסח ׳בלדי׳ העתיק (מנהג המקום, להבדיל מנוסח ׳שאמי׳ המאוחר שהושפע מן הדפוסים). מכולם התנוסס רבי שלום שבזי, פייטן ומקובל בן המאה השבע עשרה, שבשירי הגעגוע שלו לגאולה ולארץ ישראל, כמו ׳אם ננעלו׳, קשר את כאב הגלות אל תקוות הישועה. שיריו כונסו ב׳דיואן׳, וקולם עולה עד היום בחתונות ובשבתות.

    עוד באותה שנה
  9. בערך שנת 5420 · 1660 לספירה

    רבי שלום שבזי, נעים זמירות תימן

    בעיר תעז שבתימן, בדור של עוני ורדיפות, חי רבי שלום שבזי, גדול משוררי תימן, שקשר את כאב הגלות ואת הכיסופים לגאולה במאות שירים בעברית, בארמית ובלשון הערבית של קהילתו הכתובה באותיות עבריות. שיריו, המכונסים ב׳דיואן׳, נאספו בכל בית תימני ונישאו בפי הנשים בעבודתן ובפי הגברים בשמחותיהם, ובהם ׳אם ננעלו דלתי נדיבים׳ ו׳אהבת הדסה׳. בימיו התרחשה ׳גלות מוזע׳, גירוש קשה שבו הוגלתה יהדות תימן אל מדבר שפל וחם ורבים מתו בו, והוא נשא את עמו בשירה ובאמונה. קברו בתעז נחשב עד היום מקום קדוש שאליו נהגו לעלות בתפילה.

    עוד באותה שנה
  10. שנת 5426 · 1666 לספירה

    משבר שבתי צבי

    בשבר הגדול שאחר ת״ח נתפסו המונים למשיח השקר שבתי צבי, שהכריז על עצמו, עד שקהילות שלמות מכרו את רכושן לקראת ה״גאולה״. בשנת ה׳תכ״ו, כשהעמידו הסולטן בין מוות להתאסלמות, המיר את דתו. השבר הנורא לימד את הדורות זהירות ממשיחיות שקר, וחכמי ישראל רדפו עד כלות את שרידי הכת ובראשם את יעקב פרנק.

    עוד באותה שנה
  11. בערך שנת 5439 · 1679 לספירה

    גלות מוזע, גירוש יהודי תימן

    בשנת ה׳תל״ט (1679) גזר האימאם השליט בתימן גזירה קשה על כל יהודי הארץ, המר את דתם או צאו לגלות. כמעט כל הקהילה, אנשים נשים וטף, גורשה מבתיה אל מוזע, איזור מדברי חם וצחיח על חוף ים סוף, ורבים, יש אומרים כשני שלישים מן הגולים, מתו בדרך ובגלות מרעב, מצמא וממחלות. כשנה נמשכה הגזירה, ובסופה הותר לשארית לשוב, אך מצאו את בתיהם ובתי כנסיותיהם הרוסים או תפוסים, ונאלצו להתיישב בשכונות עוני מחוץ לערים. גלות מוזע נחרתה כאסון הגדול בזיכרון יהדות תימן, ורבי שלום שבזי, גדול משורריה שחי באותם ימים, קונן עליה בשיריו. קהילה עתיקה ששמרה על תורתה בנאמנות נדירה, ספגה מכה שממנה התאוששה בגבורה, והמשיכה לשיר את כיסופיה לגאולה.

  12. בערך שנת 5450 · 1690 לספירה

    בהרים, בלשון התלמוד

    בכפרים נידחים בהרי כורדיסטן, הרחק ממרכזי היהדות הגדולים, שמרה קהילה עתיקה על אחד האוצרות הנדירים ביותר: לשון ארמית חיה, השפה שבה נכתבו התלמוד והתרגום של אונקלוס. בעוד שאר העם דיבר עברית, ערבית או לאדינו, כאן עדיין נשמעה בשוק ובבית לשון קרובה לזו של חכמי בבל. היו אלה מצאצאי הגלות הקדומה, ומעולם לא ניתק חוט מסורתם. באחד מדורותיהם בלטה אסנת ברזאני, בתו של רב גדול, אישה מלומדת שלימדה תורה וניהלה ישיבה בסביבות מוסול, דבר נדיר בכל קהילות ישראל. בהרים הקרים והבודדים הוסיפו יהודי כורדיסטן ללחוש את מילות הגמרא בשפת אמם.

    עוד באותה שנה
  13. בערך שנת 5450 · 1690 לספירה

    יהודי גאורגיה שבהרי קווקז

    בהרי קווקז, בארץ גאורגיה, חיה קהילה יהודית שמסורתה מונה כשש מאות ועשרים שנה ויותר של ישיבה רצופה, מן העתיקות בגלויות. יהודי גאורגיה שמרו על יהדותם בגאווה שקטה, נודעו בחיבתם היתרה ובכבוד למשפחה, ולפי מסורתם כמעט לא ידעו רדיפות כאחיהם באירופה. שמרו על התורה, על השבת ועל הכשרות בין שכניהם, קהילה נאמנה שנשאה את אמונתה בהרים הרחוקים עד שעלתה בדורנו לארץ ישראל.

    עוד באותה שנה
  14. שנת 5494 · 1734 לספירה

    הבעל שם טוב, אור החסידות

    רבי ישראל בן אליעזר, הבעש״ט הקדוש, נתגלה בשנת ה׳תצ״ד בפודוליה. לימד כי ״מלוא כל הארץ כבודו״ ממש, וכי כל יהודי, גם הפשוט שבפשוטים, יקר בעיני המקום, וכי עיקר העבודה בדבקות, בשמחה ובתפילה מעומק הלב. תלמידו המגיד ממזריטש העמיד את דור המייסדים: בעל התניא, חב״ד, רבי אלימלך מליז׳נסק, צדיקי גליציה, ומהם קרלין, ברסלב, וכל בתי החסידות המאירים עד היום. החסידות החייתה רבבות מישראל בדבקות ובשמחת המצוות.

  15. בערך שנת 5500 · 1740 לספירה

    המעיין בהרי הקרפטים

    בהרי הקרפטים, בין כפרים נידחים, הסתובב איש שידע לדבר אל לבו של יהודי פשוט שאינו יודע ללמוד דף גמרא, ואמר לו שגם תפילתו, גם התהילים שהוא קורא בדמע, יקרים לפני שמים כתורתו של גדול. רבי ישראל בעל שם טוב, המכונה הבעש״ט, לימד עבודת ה׳ מתוך שמחה ואהבה ולא מתוך עצב, וקירב את המון העם שחשו נדחים אל הפינה. תלמידיו העלו על הכתב את תורתו, ותלמידו רבי יעקב יוסף מפולנאה כתב את הספר הראשון של החסידות, ועל דמותו נאספו הסיפורים שבספר שבחי הבעש״ט. משם יצאה תנועת החסידות ופשטה על מזרח אירופה כמעיין שבקע, נחלה של רבבות עד ימינו.

    עוד באותה שנה
  16. בערך שנת 5500 · 1740 לספירה

    מסילה ישרה, מפדובה אל הארץ

    עילוי צעיר מפדובה שבאיטליה, רבי משה חיים לוצאטו, הרמח״ל, ריתק את סובביו בבקיאותו בתלמוד, בקבלה ובשירה כאחת. חיבורו הקטן ׳מסילת ישרים׳ נעשה לאחד מספרי המוסר האהובים בכל בית מדרש, מדריך צעד אחר צעד בעבודת המידות, מזהירות ונקיות ועד קדושה. עיסוקו הנועז בתורת הסוד עורר עליו מחלוקת גדולה, וגדולי דורו חששו מדרכו עד שנאלץ לנדוד. בסוף ימיו עלה אל ארץ ישראל, ליבו נכסף אל אדמת הקודש, ושם, בעיר עכו, נקטפו חייו הצעירים במגפה. אך מסילת ישרים לא כבתה, והיא נלמדת עד היום כמפת דרכים לכל המבקש לתקן את עצמו.

    עוד באותה שנה
  17. בערך שנת 5503 · 1743 לספירה

    ממרוקו לירושלים, אור החיים הקדוש

    מסאלֵה שבחוף מרוקו יצא אל הדרך תלמיד חכם שכולו אש של תורה, רבי חיים בן עטר, המכונה בפי כל ׳אור החיים הקדוש׳. פירושו לתורה, ׳אור החיים׳, נלמד באהבה בכל תפוצות ישראל, מזרח ומערב, ומשלב פשט מחודד עם עומק הקבלה ומוסר צורב אל הלב. ליבו נשא אותו אל ארץ ישראל, ובראש חבורת תלמידיו עלה דרך הים והתלאות, עד שהתיישב בירושלים והקים בה מקום תורה. במסורת נמסר ששמו של האור החיים חביב במיוחד, ורבים נוהגים ללמוד בפירושו מדי שבת. שנותיו הקצרות בירושלים חתמו מסע של אמונה, ממערב אפריקה אל שערי העיר הקדושה.

    עוד באותה שנה
  18. בערך שנת 5530 · 1770 לספירה

    האש ממזריטש

    לאחר הסתלקות הבעל שם טוב, מייסד החסידות, תנועת ההתחדשות הרוחנית שלימדה לעבוד את ה׳ בשמחה ובדבקות, עבר מקל ההנהגה לתלמידו רבי דב בער, ׳המגיד ממזריטש׳. מגיד הוא דרשן ומורה. בחדרו הצנוע במזריטש שבפולין ישב חכם חולה ומעונה בגופו, ומפיו יצאה אש. הוא כמעט לא כתב, ותורתו נאספה בידי תלמידיו בספר ׳מגיד דבריו ליעקב׳. סביבו התלקטה חבורת ענקים, ובהם רבי אלימלך מליז׳נסק, רבי לוי יצחק מברדיטשב ובעל התניא. הם התפזרו על פני מזרח אירופה וייסדו את חצרות החסידים, כל צדיק ועדתו סביבו. גחלת אחת הציתה מאה מדורות.

  19. שנת 5537 עד 5570 · 1777 לספירה

    העליות לארץ ישראל, חסידים ופרושים

    בשנת ה׳תקל״ז עלתה שיירת חסידים בראשות רבי מנחם מנדל מוויטבסק ורבי אברהם מקליסק ויישבה את טבריה וצפת; ומשנת ה׳תקס״ח עלו תלמידי הגר״א, ״הפרושים״, בראשות רבי מנחם מנדל משקלוב ורבי ישראל משקלוב, וחידשו את היישוב האשכנזי בצפת ובירושלים. ״היישוב הישן״, קהילות של תורה, תפילה ועמל קדושה בארבע ערי הקודש: ירושלים, חברון, צפת וטבריה.

    עוד באותה שנה
  20. בערך שנת 5550 · 1790 לספירה

    האי ששמר על התורה

    מול חופי תוניסיה, על אי קטן ושטוף שמש ששמו ג׳רבא, חיה אחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם. המסורת מספרת ששורשיה נעוצים עוד בימי בית ראשון, כשגולים נשאו עמם אבן מן המקדש החרב. בלב הקהילה ניצב בית הכנסת ׳אל-גריבה׳ (׳הפלאית׳ בערבית), אתר עלייה לרגל שיהודים נהרו אליו מכל האזור, ובמיוחד בל״ג בעומר. דורות של יהודים פשוטים, רצענים, צורפים וסוחרים, שמרו שם על התורה ועל אומנות המסורת בדבקות שקטה, רחוקים מן המרכזים הגדולים אך נאמנים להם ללא סייג.

  21. בערך שנת 5553 · 1793 לספירה

    יהודי דרך המשי

    על נתיבי השיירות הישנים של אסיה התיכונה, בין מדבר להרים, שכנה קהילה יהודית שנותרה מנותקת מאחיה מאות בשנים. יהודי בוכרה דיברו בלשון משלהם, ׳בוכרית׳ (ניב יהודי של פרסית וטג׳יקית), ושמרו על אמונתם בין שכנים מוסלמים הרחק מכל ישיבה ומרכז תורני. במשך הזמן דעך הקשר, עד שבשלהי המאה השמונה עשרה הגיע אליהם רבי יוסף ממן, שליח מצפת ממוצא מרוקאי, וחיזק בהם את התורה וחיבר אותם מחדש למסורת הספרדית. כך שבה קהילה נידחת ופרחה, נאמנה לעברה.

    עוד באותה שנה
  22. בערך שנת 5553 · 1793 לספירה

    הנודע ביהודה, רבי יחזקאל לנדא

    רבי יחזקאל לנדא, רבה של פראג במחצית המאה השמונה עשרה, היה מן העמודים שעליהם נשענה ההוראה בדורו, ואל בית דינו הופנו השאלות הקשות ביותר מכל אירופה. סדרת שו״ת שלו, ׳נודע ביהודה׳, נעשתה לאבן יסוד בפסיקה, ובה הכריע בבהירות ובסמכות בשאלות חדשות שהעמידו הזמן והמדע. עמד בעוז על משמר המסורת בראשית ימי ההשכלה, בעדינות כלפי אדם ובתקיפות כלפי פרצות, והנהיג את קהילת פראג הגדולה. דמות של פוסק שהאיר את דרך ההלכה בתקופה של תמורות, וחיבוריו מלווים את לומדי ההלכה עד היום.

    עוד באותה שנה
  23. שנת 5558 · 1798 לספירה

    הגר״א, הגאון מווילנא

    רבנו אליהו מווילנא, שנפטר בשנת ה׳תקנ״ח, גאון הגאונים, שלא היתה פינה בתורה שלא האירה: ש״ס בבלי וירושלמי, ספרא וספרי, זוהר וקבלה, דקדוק וחשבון. שקד על תלמודו בהתמדה על-אנושית וישן שעות ספורות ביממה. ביאוריו והגהותיו מאירים את כל חדרי התורה. תלמידו רבי חיים מוולוז׳ין ייסד בשנת ה׳תקס״ג את ישיבת וולוז׳ין, ״אם הישיבות״, וכתב את ״נפש החיים״: התורה כיסוד קיום העולמות. מוולוז׳ין יצאו מיר, סלבודקה, טלז, עולם הישיבות הליטאי כולו.

  24. בערך שנת 5560 · 1800 לספירה

    בעל התניא וחסידות חב״ד

    רבי שניאור זלמן מלאדי, מתלמידיו הצעירים של המגיד ממזריטש, פתח דרך חדשה בתוך החסידות, שהדגישה את המוח ולא רק את הלב. חיבורו ״תניא״, שנקרא גם ״ספר של בינונים״, מלמד שאין רוב בני האדם צדיקים גמורים, אלא בינונים הנלחמים תמיד ביצרם ומנצחים במעשה, במחשבה ובדיבור, וזו מעלתם. שיטתו נקראה חב״ד, ראשי תיבות חכמה בינה דעת, שכן ביקש שהעבודה הרגשית תיבנה על הבנה שכלית עמוקה בגדולת הבורא. חיבר גם ״שולחן ערוך הרב״, שבו ביאר את טעמי ההלכה. בעת מלחמת נפוליון בחר בצד הצאר, מחשש שחירות המערב תרופף את יראת השמים. מייסד שושלת שנמשכת עד ימינו, שהפכה את החסידות גם לדרך של לימוד ומחשבה.

  25. בערך שנת 5565 · 1805 לספירה

    שמחה כנגד הייאוש

    נין לבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, ביקש רבי נחמן מברסלב דרך שכולה מתח: מצד אחד ירידות וספקות, ומן הצד האחר שמחה עיקשת המנצחת אותם. ׳מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד׳, לימד בספרו ׳ליקוטי מוהר״ן׳, ולא כהמלצה נעימה אלא כמלחמה. הוא הורה על ׳התבודדות׳, שיחה אישית ופשוטה עם הקדוש ברוך הוא בלשון יומיומית, וסיפר סיפורי פלא עמוקים, ׳סיפורי מעשיות׳, שמתחת למלבושם של מלכים ונסיכות טמונים סודות. הוא נפטר צעיר באומן, ותורתו ממשיכה לנחם לבבות שבורים.

    עוד באותה שנה
  26. שנת 5566 · 1806 לספירה

    החיד״א, רבי חיים יוסף דוד אזולאי

    בירושלים נולד רבי חיים יוסף דוד אזולאי, הנודע בראשי תיבות שמו כ׳חיד״א׳, ומשם יצא פעמיים כשליח, ׳משולח׳, לאסוף תרומות למען יהודי ארץ ישראל בקהילות אירופה וצפון אפריקה. בנסיעותיו הארוכות סרק ספריות וגנזי כתבי יד, ומתוך אהבתו לספר חיבר את ׳שם הגדולים׳, מפתח ביוגרפי לאלפי חכמים ולספריהם, מן הראשונים שבמינו. את מסעותיו רשם ביומן ׳מעגל טוב׳, שבו נגלים גם חיי הקהילות שבהן עבר. נפטר בליוורנו שבאיטליה, וכעבור דורות הועלו עצמותיו לירושלים עירו.

  27. בערך שנת 5570 · 1810 לספירה

    עולים לבנות מחדש

    בעוד רוב העם פזור בגלות, קמה קבוצה קטנה ונחושה ועלתה אל ארץ ישראל, לא כדי לחכות אלא כדי לבנות. בשנת תקל״ז עלה רבי מנחם מנדל מוויטבסק עם חבורת חסידים והתיישב בצפת ובטבריה. אחריהם באו ׳הפרושים׳, תלמידי הגאון מווילנא, שעלו לירושלים והחלו לשקם בה חיי תורה ויישוב. הם התיישבו בארבע ערי הקודש, ירושלים, חברון, צפת וטבריה, מתוך אמונה עמוקה ואהבת הארץ, וביקשו להשיב אליה נשמה יהודית חיה. כך הונחה אבן פינה ל׳יישוב הישן׳, דורות לפני הגלים הגדולים.

  28. שנת 5579 · 1819 לספירה

    החת״ם סופר והמערכה על חומת הדת

    בגרמניה קמו באותם ימים אנשי ה״רפורמה״, שביקשו לעקור את יסודות הדת, לשנות את התפילה והמצוות ולעשות את היהדות כחיקוי לדרכי הגויים, ופתחו בשנת ה׳תקע״ט את היכלם בהמבורג. גדולי ישראל כולם, ״אלה דברי הברית״, יצאו נגדם במלוא התוקף, ובראשם רבנו משה סופר, החת״ם סופר מפרשבורג, שהרים את הדגל: ״חדש אסור מן התורה בכל מקום״, אין לזוז מן המסורה כמלוא הנימה. ישיבתו בפרשבורג היתה הגדולה שבישיבות אשכנז, ותלמידיו העמידו את יהדות הונגריה החרדית לדורותיה. מכוחה של עמידה זו נשמרה היהדות הנאמנה, התורה אחת ואין בלתה.

  29. שנת 5599 · 1839 לספירה

    אנוסי משהד

    בעיר משהד שבמזרח פרס עמדה קהילה יהודית עתיקה, המשך ישיר לגלות בבל ולימי אסתר המלכה שהצילה את עמה מכליה. בשנת תקצ״ט פרץ יום שהיהודים כינו ׳אללהדאד׳, גזרת אללה, והמון מוסלמי אילץ את כל הקהילה להמיר את דתה לאיסלאם באיום החרב. מבחוץ נראו כמוסלמים ונכנסו למסגד, ובבתים בסתר המשיכו לשמור שבת, להדליק נרות ולקדש על היין, דור אחר דור. ׳אנוסים׳ קראו להם, כשם שקראו ליהודי ספרד שהוסתרו מאה שנים קודם. הם התחתנו רק בתוך קהילתם הנסתרת, לימדו את ילדיהם את האמת בלחש, וחיכו. אמונה שנצרבה באש לא כבתה.

  30. בערך שנת 5600 · 1840 לספירה

    רבי ישראל סלנטר ותנועת המוסר

    רבי ישראל מסלנט עורר את דורו: הלימוד לבדו אינו מתקן את המידות, יש לעמול על יראת שמים ותיקון הנפש בלימוד מוסר בהתפעלות. ״כל זמן שהנר דולק, אפשר לתקן״. תלמידיו, הסבא מקלם, הסבא מסלבודקה, הסבא מנובהרדוק, הטביעו את חותם המוסר על עולם הישיבות כולו: סדרי מוסר, שיחות ומשגיחים רוחניים עד היום.

    עוד באותה שנה
  31. שנת 5600 · 1840 לספירה

    עלילת דמשק, ומאבק ההצלה

    בשנת ה׳ת״ר (1840) נעלם נזיר בעיר דמשק, והופצה עלילה עתיקה ונוראה, שיהודי העיר רצחוהו כדי להשתמש בדמו. ראשי הקהילה נאסרו ועונו קשות בידי השלטון עד שכמה מהם מתו, ועלילת הדם, ששורשיה באירופה הנוצרית, הגיעה עתה אל לב המזרח. לראשונה בעת החדשה קמה יהדות העולם כאיש אחד להצלת אחיה, ומשה מונטיפיורי מאנגליה ואדולף כרמייה מצרפת יצאו למסע אל מוחמד עלי שליט מצרים, והשיגו את שחרור האסירים ואת ביטול העלילה. פרשה שחשפה עד כמה עתיקה השנאה, אך גם עד כמה חזקה הערבות ההדדית של ישראל, שבני עם אחד בקצווי תבל נחלצו להציל קהילה רחוקה שלא הכירו.

    עוד באותה שנה
  32. בערך שנת 5610 · 1850 לספירה

    עבודת הלב

    מה עושה אדם עם הכעס, הגאווה והעצלות שבתוכו? במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, בליטא, קם רבי ישראל מסלנט וקרא לחשבון נפש שיטתי. תנועת ה׳מוסר׳ שייסד לימדה שאין די בידיעת התורה, אלא צריך לעמול על תיקון המידות ועל חיי הנפש הפנימיים, בלימוד ספרי מוסר בהתעוררות ובחזרה. באיגרתו הידועה, ׳אגרת המוסר׳, תיאר את מלחמת האדם ביצרו כעבודה יומיומית. התנועה התפשטה בעולם הישיבות הליטאי וטבעה בו חותם עמוק, שנשמר בבתי המדרש עד היום.

  33. בערך שנת 5620 · 1860 לספירה

    הדרשה של בגדאד

    בכל ליל שבת נמלא בית הכנסת הגדול שבבגדאד, ואלפים באו לשמוע איש אחד דורש. רבי יוסף חיים, המכונה על שם ספרו הנודע בן איש חי, היה מנהיגה של יהדות עיראק במאה התשע עשרה, והדרשה השבועית שלו, שילוב של הלכה, מוסר וסוד, היתה לוח החיים של קהילה שלמה. הוא כתב את הספר בן איש חי, שסידר את הלכות השנה לפי פרשות השבוע, ולצדו את שו״ת רב פעלים ואת פירושו בן יהוידע על אגדות התלמוד, וברוח קבלת האר״י יצק אל תוך ההלכה גם את פנימיותה. יהודי בבל, מן הגלויות העתיקות שבעולם, חיו על פיו, ופסקיו מלווים את יוצאי עדות המזרח עד היום.

    עוד באותה שנה
  34. בערך שנת 5620 · 1860 לספירה

    אביר יעקב והמלאח

    במלאח, הרובע היהודי של ערי מרוקו, שכנו יחד עוני חומרי ועושר רוחני עצום. מתוך חכמיה וגדוליה של יהדות מרוקו, רבים מהם מקובלים הבקיאים בתורת הנסתר, קם רבי יעקב אבוחצירא, המכונה ׳אביר יעקב׳. קדוש ומקובל שחיבורו על התורה, ׳פתוחי חותם׳, נלמד עד היום. בדרכו לארץ ישראל, שאליה השתוקק כל ימיו, נפטר במצרים ונטמן בה, וקברו נעשה מקום תפילה לרבים. מצאצאיו קמה שושלת של קדושים, ובהם הבבא סאלי, רבי ישראל אבוחצירא, שרבבות פוקדים את קברו בנתיבות עד היום. הברכה, אמרו בני עדות המזרח, זורמת בדם המשפחה כמו נהר.

    עוד באותה שנה
  35. שנת 5633 עד 5693 · 1873 לספירה

    החפץ חיים

    רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, ״החפץ חיים״, על שם ספרו הגדול על איסורי לשון הרע ורכילות, שחיבר בשנת ה׳תרל״ג. ב״משנה ברורה״, ביאורו לשולחן ערוך אורח חיים, זכה שספרו נתקבל כפוסק המרכזי בהלכות היום-יום בכל בית. צדיק תמים, שכל הדור ראה בו את סמלו: מייסד ועידת ״אגודת ישראל״ הרוחנית, דואג לחיזוק לימוד הכהנים לקראת הגאולה. נפטר בשנת ה׳תרצ״ג בן תשעים ושלוש.

  36. שנת 5640 עד 5698 · 1880 לספירה

    דור של תמורות ונסיונות

    המאה שלפני החורבן העמידה את היהדות הנאמנה בניסיונות קשים: ההשכלה והחילון סחפו רבים, ההגירה הגדולה העבירה מיליונים ממזרח אירופה לאמריקה, ותנועות חדשות קראו תיגר על דרך המסורה. מנגד עמדו גדולי ישראל, רבי חיים מבריסק אבי דרך העיון הבריסקאית, האור שמח, רבי חיים עוזר גרודז׳נסקי בווילנא, וישיבות ליטא ופולין, חצרות החסידות ובית יעקב של שרה שנירר (ה׳תרע״ח), שהצילה את חינוך בנות ישראל. ״אגודת ישראל״ נוסדה בקטוביץ (ה׳תרע״ב) לאגד את יהדות התורה.

    עוד באותה שנה
  37. בערך שנת 5650 · 1890 לספירה

    אם הישיבות

    בעיירה וולוז׳ין שבליטא נפתחו בשנת תקס״ג דלתות ׳אם הישיבות׳. רבי חיים מוולוז׳ין, תלמידו המובהק של הגאון מווילנה שהיה גדול חכמי ליטא, הקים בית מדרש שבו נלמדה הגמרא, ים התורה שבעל פה, יומם ולילה בלי הפסק, בשיטת עיון חדה ומעמיקה. משנתו הרוחנית כתובה בספרו ׳נפש החיים׳. אחריה קמו ישיבות מיר וסלבודקה ורבות אחרות, וקול התורה מילא את עיירות מזרח אירופה ערב המאה העשרים. אלפי בחורים ישבו על הספסלים בעוני ובאור גדול, ולא ידעו שהעולם המלא והגדוש הזה עומד על סף חשכה.

    עוד באותה שנה
  38. בערך שנת 5670 · 1910 לספירה

    השומר על הלשון

    בעיירה קטנה בשם ראדין ישב אדם שברח כל ימיו מן הכבוד, רבי ישראל מאיר הכהן. את חיבורו הגדול על הלכות היום-יום, ׳משנה ברורה׳, פירוש בהיר על חלק אורח חיים שבשולחן ערוך, לומדים היום בכל בית מדרש. אך שמו נקרא דווקא על ספר אחר, ׳חפץ חיים׳, הספר היסודי בהלכות שמירת הלשון, כלומר הזהירות מרכילות ומלשון הרע, דיבור רע על הזולת. הוא לימד שמילה פוגעת חמורה לא פחות ממעשה. סיפרו עליו שנמנע מלדבר בגנותו של כל אדם, ושענוותנותו היתה כשל ילד. שם הספר הפך לשמו, כאילו נעשה האיש עצמו ׳חפץ חיים׳.

  39. שנת 5677 · 1917 לספירה

    שרה שנירר ובית יעקב

    בקרקוב, ערב מלחמת העולם הראשונה, ראתה שרה שנירר, תופרת פשוטה, כיצד רבות מבנות ישראל נסחפות מן המסורת מפני שלא זכו לחינוך תורני כאחיהן. בשנת תרע״ז פתחה בית ספר קטן לבנות, ׳בית יעקב׳, מעשה חדש שלא היה כמותו, ובתוך שנים מעטות צמחה ממנו רשת בתי ספר בכל פולין ומעבר לה. גדולי הדור, ובהם ה׳חפץ חיים׳ ואדמו״רי החסידות, סמכו את ידיהם על מפעלה וראו בו הצלה לדור. כתביה כונסו לאחר מותה, ובהם דברי חיזוק שנשאה אל תלמידותיה שקראו לה ׳אם בישראל׳.

שנת 5699 עד 5786 · לבריאה · 1939-2026 לספירה

החורבן והתקומה, דורנו

התקופה הקשה והמופלאה מכולן, ואנחנו בתוכה. היא נפתחת בלילה השחור בתולדות האדם: שישה מיליון קדושים, עולם התורה של אירופה עולה בלהבות, ושארית מובלת אל הכבשנים כשעל שפתיה שמע ישראל ואני מאמין. ואז, כמו ממעמקי התהום, זריחה: מדינת ישראל קמה בארץ האבות, קיבוץ גלויות שלא נראה כמוהו, על כנפי נשרים מתימן ובמבצעים ממרוקו ומעיראק ומאתיופיה. ירושלים מתאחדת והכותל שב לידינו, מלחמות וניסים גלויים, שכול ותקומה כרוכים זה בזה. ועולם התורה, שאמרו עליו שנגדע, פורח כפי שלא פרח מעולם: ישיבות מלאות, סיומי הש״ס ממלאים אצטדיונים, ילדים בכל העולם לומדים את אותו דף גמרא. עם ישראל חי, ומצפה לגאולה השלמה בכל יום.

  1. שנת 5699 עד 5705 · 1939 לספירהעם נרדף

    השואה, חורבן יהדות אירופה

    בשנות ה׳תרצ״ט-ה׳תש״ה עלה הכורת על יהדות אירופה: שישה מיליון קדושים, ובהם מיליון וחצי ילדים, נרצחו בידי הגרמנים הארורים ועוזריהם, על קידוש השם. עולם שלם של תורה, ישיבות ליטא ופולין, חצרות החסידות, קהילות של אלף שנה, עלה בלהבות. גם בגיא ההריגה לא פסקו מסירות הנפש: תפילות בסתר, שמירת מצוות בגטאות ובמחנות, ״אני מאמין״ על סף המשרפות. חשבונות שמים נסתרים הם, ״הצור תמים פעלו״, ועלינו הזיכרון והבניין.

    עוד באותה שנה
  2. בערך שנת 5703 · 1943 לספירה

    ׳אני מאמין׳ על אם הדרך

    במחנה שבו כל צעד נמדד בין חיים למוות, יהודים סיכנו את נפשם כדי לאפות פת מצה מכף קמח גנוב לפסח, כדי ללחוש בעל פה פסוק שאסור היה אפילו לזכור, כדי להצית גפרור לזכר נר של שבת. הרשע ביקש למחוק לא רק את הגוף אלא את הנשמה, ודווקא שם, מול הכבשנים, קמו רבנים שחיזקו את עדתם, ואמהות שלחשו קריאת שמע עם ילדיהן ברגע האחרון. על אם הדרך אל המוות עלה הניגון ׳אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח׳, העיקר השנים עשר מתוך שלושה עשר עיקרי האמונה של הרמב״ם. לא מחאה ולא ייאוש, אלא הכרזה שהאמונה שרדה במקום שבו ביקשו לרצוח אותה.

    עוד באותה שנה
  3. בערך שנת 5705 · 1945 לספירהערבות ואחווה

    שארית הפליטה

    הניצולים, אודים מוצלים מאש, קמו מן האפר: במחנות העקורים הוקמו מיד חדרים, ישיבות ומקוואות; ניצולים חיפשו איש את שארית משפחתו, והקימו בתים חדשים. גדולי תורה ניצולים, הרבי מקלויזנבורג שאיבד אשתו ואחד עשר ילדיו, ועוד, נשאו את דגל הבניין: ״עוד אבנך ונבנית״.

    עוד באותה שנה
  4. שנת 5708 · 1948 לספירה

    הקמת מדינת ישראל וקיבוץ הגלויות

    בה׳ באייר ה׳תש״ח הוכרזה מדינת ישראל, ומלחמת העצמאות שלאחריה עמדה בנס מול צבאות ערב. בשנים הבאות התקבצו לארץ מיליונים, שארית הפליטה מאירופה, וגלויות שלמות מארצות ערב: תימן, עיראק, מרוקו, וצפון אפריקה כולה, קיבוץ נידחים שלא נראה כמותו מימי עזרא. בתוך התמורות הגדולות שמרה היהדות הנאמנה על דרכה: הקמת עולם התורה, החינוך העצמאי, והעמדת הדת על יסודותיה, מתוך צפייה לגאולה האמיתית והשלמה בביאת משיח צדקנו.

    עוד באותה שנה
  5. בערך שנת 5709 · 1949 לספירה

    ׳ואשא אתכם על כנפי נשרים׳

    יהודי תימן, שרבים מהם לא ראו מימיהם מכונה מעופפת, הביטו בכלי הברזל הגדול שנחת במדבר, וזיהו בו פסוק עתיק: ׳ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבִא אתכם אלי׳ (שמות יט, ד). קהילה מן העתיקות שבעולם, ששמרה תורה ומנהג בבדידות של דורות בהרי תימן, יצאה כמעט כולה. רגלית, במשך שבועות, נהרו משפחות אל מחנה המעבר בעדן, ומשם הוטסו לארץ ישראל במבצע שכונה ׳על כנפי נשרים׳. קרוב לחמישים אלף נפש עלו בתוך כשנה. זקנים שנשאו עמם ספרי תורה בני מאות שנים, וילדים שנולדו בדרך, ראו במטוס לא פלא טכני בלבד, אלא הגשמה של תפילה שנשאו אבותיהם דורות על גבי דורות.

    עוד באותה שנה
  6. בערך שנת 5710 · 1950 לספירה

    בניין עולם התורה מחדש

    החזון איש, רבי אברהם ישעיהו קרליץ, שעלה לבני ברק בה׳תרצ״ג, היה למורה דרכה של היהדות החרדית בארץ: ״דור של תורה יקום מחורבן אירופה״. הרב מבריסק בירושלים, ישיבות פוניבז׳ (הרב מפוניבז׳, ה׳תש״ד), מיר, חברון וסלבודקה נשתלו מחדש בארץ; ובאמריקה העמיד רבי אהרן קוטלר את לייקווד, תורה לשמה בארץ שאמרו עליה שאינה מסוגלת לכך. האדמו״רים, גור, בעלז, ויז׳ניץ, סאטמר, חב״ד, הקימו את חצרותיהם מעפר. ״נצח ישראל לא ישקר״.

    עוד באותה שנה
  7. בערך שנת 5710 · 1950 לספירה

    סוף לאלפיים וחמש מאות שנה על נהרות בבל

    על נהרות בבל ישבו היהודים עוד מימי חורבן בית ראשון, ושם, בערי עיראק, נכתב התלמוד הבבלי שממנו לומד עם ישראל עד היום. יותר מאלפיים וחמש מאות שנה של חיים רצופים, ישיבות סורא ופומבדיתא, גאונים וראשי גלויות, עמדו לבוא אל קצם. בשנים ה׳תש״י וה׳תשי״א הוטסו כמאה ועשרים אלף עד מאה ושלושים אלף מיהודי עיראק לארץ ישראל, במבצע שנקרא ׳עזרא ונחמיה׳ על שם שני מנהיגי שיבת ציון מבבל בימי בית שני. הקהילה שממנה יצא לימוד התלמוד לעולם כולו ננעלה כמעט כליל, וגלות בבל, העתיקה שבגלויות, הושבה הביתה.

    עוד באותה שנה
  8. בערך שנת 5712 · 1952 לספירה

    קץ קהילות ארצות האסלאם

    בשנים שאחרי הקמת מדינת ישראל נעקרו ממקומן קהילות יהודיות עתיקות שישבו בארצות האסלאם אלף שנה ויותר, ורבות מהן מימי בית שני ואף קודם לכן. בגלי רדיפות, פרעות, החרמת רכוש וגירוש, עזבו כשמונה מאות וחמישים אלף יהודים את מצרים, לוב, סוריה, עיראק, תימן, מרוקו, אלג׳יריה, תוניסיה ופרס, ורובם המכריע מצא מקלט בארץ ישראל. קהילות שהעמידו את רב סעדיה גאון, את הרמב״ם, את האר״י, את הבן איש חי ואת אביר יעקב, שנשאו מסורת רצופה של תורה, פיוט וקבלה, תמו כמעט בבת אחת. סיומו של פרק בן אלפי שנים, וראשיתו של מיזוגן מחדש של עדות המזרח בארץ אבותיהן.

  9. שנת 5717 · 1957 לספירה

    מבצע קדש

    בחשוון ה׳תשי״ז (1956), לאחר שנים של פיגועי ״פדאיון״ מרצועת עזה ומסיני וסגירת מצרי טיראן, יצא צה״ל למערכה בחצי האי סיני. בתוך כמאה שעות נכבש חצי האי כולו. בלחץ המעצמות נסוג צה״ל, אך שנות שקט יחסי ניתנו ליישובי הדרום.

    עוד באותה שנה
  10. שנת 5727 · 1967 לספירה

    מלחמת ששת הימים, ירושלים והכותל

    בסיוון ה׳תשכ״ז, בשישה ימים, נושעו ישראל תשועה גדולה מאויביהם שקמו לכלותם, וירושלים העתיקה, הכותל המערבי, מערת המכפלה וקבר רחל שבו לידי ישראל לאחר אלפיים שנה. רבבות נהרו אל הכותל בבכי ובתפילה, שריד בית מקדשנו, שהשכינה לא זזה ממנו מעולם.

    עוד באותה שנה
  11. בערך שנת 5728 עד 5730 · 1968 לספירה

    מלחמת ההתשה

    לאחר מלחמת ששת הימים פתחה מצרים במלחמת התשה ממושכת לאורך תעלת סואץ, הפגזות, פשיטות וקרבות אוויר שגבו מאות חללים, עד הפסקת האש באב ה׳תש״ל (1970). גם בגבולות ירדן וסוריה נמשכו פעולות הטרור והתגובה.

  12. שנת 5732 עד 5736 · 1972 לספירהעם נרדף

    שנות הטרור הבינלאומי, ממינכן עד אנטבה

    ארגוני הטרור הפלסטיניים הוציאו את מלחמתם אל העולם כולו: רצח אחד עשר הספורטאים באולימפיאדת מינכן (ה׳תשל״ב), הטבח בעשרים ושניים תלמידים במעלות (ה׳תשל״ד) ושורת חטיפות מטוסים. בשיאן, חטיפת מטוס אייר פראנס לאנטבה שבאוגנדה, שם הופרדו הנוסעים היהודים מן השאר. בליל ד׳ בתמוז ה׳תשל״ו הרחיק צה״ל אלפי קילומטרים וחילץ במבצע מופתי את מאה ושניים החטופים, מבצע יונתן, על שם מפקד הכוח יונתן נתניהו הי״ד שנפל בו. ״הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל״.

    עוד באותה שנה
  13. שנת 5734 · 1974 לספירה

    מלחמת יום הכיפורים

    ביום הקדוש בשנה, י׳ בתשרי ה׳תשל״ד (6.10.1973), פתחו מצרים וסוריה במתקפת פתע בשתי חזיתות. בימים הראשונים עמדו כוחות מעטים מול צבאות עצומים, והמדינה כולה עמדה בסכנה, עד שהמערכה נהפכה: צה״ל צלח את התעלה, כיתר את הארמייה השלישית והגיע למרחק שערי דמשק. כאלפיים שש מאות וחמישים חיילים נפלו, ובעם נחרתו האבל וחשבון הנפש. רבים ראו בעמידת הניסים שבתוך המחדל את יד ההשגחה, ״ולא נתננו טרף לשיניהם״, והמלחמה הצמיחה בעם התעוררות של חיפוש שורשים.

    עוד באותה שנה
  14. בערך שנת 5735 · 1975 לספירה

    ׳שלח את עמי׳ מאחורי מסך הברזל

    מאחורי מסך הברזל חיו מיליוני יהודים שנאסר עליהם ללמוד תורה, למול את בניהם או לעלות לארץ. במחתרת לימדו עברית מתוך דפים משוכפלים, קראו במגילת אסתר מאחורי דלת נעולה, ולחשו את שם ירושלים. מי שהעז לבקש אשרת יציאה סומן כ׳מסורב עלייה׳ ואיבד את פרנסתו, ואחדים, ׳אסירי ציון׳, נכלאו ממש. נתן (אנטולי) שרנסקי ישב שנים בכלא הסובייטי באשמת שווא, ומצא כוח בספר תהילים קטן שנשא עמו. בכיכרות המערב עלתה זעקה שרבבות נשאו כדגל, מילותיו של משה אל פרעה: ׳שלח את עמי׳ (שמות ה, א). לבסוף נפרץ הסכר, ושערי הברזל נפתחו.

  15. בערך שנת 5740 · 1980 לספירה

    השיבה אל ירושה עתיקה

    בדור שבו רבים גדלו הרחק מבית המדרש, בלי אלף בית של גמרא ובלי טעמה של שבת, קרה דבר שלא ציפו לו: אנשים החלו לשוב. צעיר שסבו עזב את המסורת יושב ופותח סידור, ומגלה שהמילים כבר היו שלו, רק נשכחו. תופעה זו, שכונתה ׳בעלי תשובה׳, כלומר השבים אל דרך אבותיהם, פרחה בדורנו, ולצדה נפתחו ישיבות מיוחדות למי שבא מרחוק. אין כאן ויתור על העולם שממנו באו, אלא גילוי מחדש של ירושה עתיקה שהדלת אליה מעולם לא ננעלה. מה שדור אחד הניח בצד, מצא דור אחר ופתח מחדש, ולעתים דווקא הנכד השלים את מה שהסב עזב.

  16. שנת 5742 · 1982 לספירה

    מלחמת שלום הגליל, לבנון הראשונה

    לאחר שנים שבהן הפגיז אש״ף מלבנון את יישובי הגליל, יצא צה״ל בסיוון ה׳תשמ״ב (1982) למבצע ״שלום הגליל״, הרחיק את מחבלי אש״ף מן הגבול והביא לגירושם מלבנון. המערכה התארכה לשהות ממושכת: ״רצועת הביטחון״ בדרום לבנון, שבה נפלו מאות חיילים במלחמה מתמשכת בחיזבאללה, עד היציאה מלבנון באייר ה׳תש״ס (2000).

    עוד באותה שנה
  17. בערך שנת 5745 · 1985 לספירה

    ההליכה אל ירושלים דרך המדבר

    במשך דורות רבים חלמו יהודי אתיופיה על ירושלים, קהילה שישבה מבודדת מאחיה, שמרה על התורה ועל טהרתה, וכיסופיה לציון עברו מאב לבן כאילו הייתה מעבר להרי החושך. כשנפתח השער, יצאו רגלית אל הלא נודע. הם חצו את מדבריות סודאן ברעב ובמחלה, ואלפים, ובהם ילדים וזקנים, מתו בדרך ולא זכו לראות את הארץ שאליה הלכו. במבצע ׳משה׳ בשנת ה׳תשמ״ה הובאו כשמונת אלפים, ובמבצע ׳שלמה׳ בשנת ה׳תשנ״א הוטסו כארבעה עשר אלף בתוך יממה וחצי בלבד. עם עתיק, שנשא את געגועיו אלפי שנים, נכנס סוף סוף בשערי ירושלים של מטה.

    עוד באותה שנה
  18. שנת 5748 · 1988 לספירהעם נרדף

    האינתיפאדה הראשונה

    בכסלו ה׳תשמ״ח (1987) פרצה ברצועת עזה וביהודה ושומרון התקוממות אלימה, אבנים, בקבוקי תבערה וסכינים, שנמשכה שנים וגבתה חיי יהודים רבים בדרכים ובערים. בעקבותיה באו הסכמי אוסלו (ה׳תשנ״ג), ועמם גל פיגועי התאבדות קשים באוטובוסים ובמרכזי הערים בשנות התשעים.

  19. בערך שנת 5750 · 1990 לספירה

    עליית יהדות ברית המועצות

    לאחר שבעים שנות מסך ברזל, שבהן שמרו יהודי הדממה על גחלת היהדות במסירות נפש: מילה בסתר, מצות שנאפו במחתרת, לימוד עברי בסתר, נפתחו השערים, וכמיליון יהודים עלו לארץ. תנועת התשובה הגדולה החזירה רבבות מבנים לשולחן אביהם, ״ושבו בנים לגבולם״.

    עוד באותה שנה
  20. בערך שנת 5750 · 1990 לספירה

    הרבי מליובאוויטש ושליחות חב״ד

    אחרי שהשואה כילתה את מרכזי החסידות באירופה, קם רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו״ר השביעי בשושלת חב״ד, ובנה מן החורבן תנועה עולמית של הפצת תורה ואהבת ישראל. שלח את תלמידיו, ׳שלוחים׳, אל אלפי ערים ומקומות ברחבי העולם, מן הכרכים הגדולים ועד פינות נידחות, כדי שלא יישאר יהודי בלא מי שידאג לו וילמדו. יסד מבצעי מצוות שקירבו רבבות אל התורה, עודד את בניין עולם החינוך היהודי, והדגיש שכל יהודי, באשר הוא, יקר ואהוב וחלק בלתי נפרד מעמו. בזכות מפעלו נמצא היום שליח של חב״ד כמעט בכל מקום שבו חי יהודי, נקודת חום ותורה בתוך הגלות.

    עוד באותה שנה
  21. בערך שנת 5760 · 2000 לספירהערבות ואחווה

    מסורת של אלפי שנים בחיי היום יום בישראל

    מסורת של אלפי שנים שזורה בחיי היום יום בישראל: השבת היא יום המנוחה הכללי במדינה, ולוח השנה העברי, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, פסח ושבועות, הוא הלוח שעל פיו פועמת המדינה כולה. השפה המדוברת ברחוב היא לשון התנ״ך. רוב מוחלט של המשפחות בישראל עורך ליל סדר, מדליק נרות חנוכה וצם ביום הכיפורים; ברית מילה, בר מצווה, חופה וקדיש מלווים כמעט כל בית; מזוזות קבועות בפתחי הבתים, והכשרות נוהגת במוסדות הציבור ובצה״ל, קשר חי, שלא נותק מעולם, בין העם, תורתו וארצו.

    עוד באותה שנה
  22. שנת 5761 עד 5765 · 2001 לספירהעם נרדף

    האינתיפאדה השנייה, שנות הפיגועים

    בתשרי ה׳תשס״א (2000) פתחו הפלסטינים במערכת טרור רצחנית: פיגועי התאבדות באוטובוסים, במסעדות, בבתי מלון ובלב הערים. למעלה מאלף יהודים נרצחו, בליל הסדר במלון ״פארק״ בנתניה נטבחו שלושים מיהודים בעיצומו של ליל החירות. במבצע ״חומת מגן״ (ניסן ה׳תשס״ב) שב צה״ל לערי יהודה ושומרון ושבר את תשתיות הטרור, וגדר הביטחון צמצמה את הפיגועים. העם כולו, בתפילה, בתהילים ובחסד, ליווה את המשפחות השכולות: ״בכל צרתם לו צר״.

    עוד באותה שנה
  23. בערך שנת 5762 · 2002 לספירה

    מרן הרב עובדיה יוסף, ״להחזיר עטרה ליושנה״

    יליד בגדאד שגדל בירושלים, רבי עובדיה יוסף נודע מנעוריו כבעל זיכרון מופלא ובקיאות עצומה בכל ספרות ההלכה, עד שכונה ׳ספריה חיה׳. בסדרת שו״ת ׳יביע אומר׳ ו׳יחוה דעת׳, ובחיבור ׳ילקוט יוסף׳ שערכו בניו, ביסס מחדש את פסיקת ההלכה של יהדות ספרד והמזרח על פי מרן רבי יוסף קארו, וקרא בכל כוחו ׳להחזיר עטרה ליושנה׳, להשיב לבני עדות המזרח את הגאווה במסורת אבותם אחרי טלטלת העלייה. עמל להנגיש את ההלכה להמון העם בלשון ברורה, ורבבות שבו בזכותו אל שורשם. גדול פוסקי הספרדים בדור האחרון, שהעמיד דור של תלמידים ושל שבים אל המסורת.

    עוד באותה שנה
  24. שנת 5766 · 2006 לספירה

    מלחמת לבנון השנייה

    בתמוז ה׳תשס״ו (2006), לאחר חטיפת שני חיילים והרג שלושה בגבול הצפון, יצא צה״ל למלחמה בחיזבאללה. שלושים וארבעה ימים ספגו ערי הצפון כארבעת אלפים רקטות, ומאה עשרים ואחד חיילים וארבעים וארבעה אזרחים נהרגו. גופות החטופים אהוד גולדווסר ואלדד רגב הושבו בעסקה כעבור שנתיים.

    עוד באותה שנה
  25. בערך שנת 5769 עד 5783 · 2009 לספירה

    סבבי הלחימה מול עזה וטרור הרקטות

    לאחר ההתנתקות ועקירת יישובי גוש קטיף (אב ה׳תשס״ה) השתלט חמאס על הרצועה, ויישובי הדרום, ובהמשך הארץ כולה, חיו בצל ירי רקטות מתמשך. סבבי לחימה חוזרים, ״עופרת יצוקה״ (ה׳תשס״ט), ״עמוד ענן״ (ה׳תשע״ג), ״צוק איתן״ (ה׳תשע״ד), ״שומר החומות״ (ה׳תשפ״א), לצד מערכת ״כיפת ברזל״ שהפילה אלפי רקטות ובניסי ניסים צומצמו האבידות: ״אם ה׳ לא ישמור עיר, שווא שקד שומר״.

  26. בערך שנת 5770 · 2010 לספירהערבות ואחווה

    שומרי מצוות, מסורתיים וחילונים, עם אחד

    בישראל חיים זה לצד זה יהודים חרדים, דתיים, מסורתיים וחילונים, בשכנות, בתוך המשפחות, במקומות העבודה ובצבא. על אף חילוקי הדעות, חיי היום יום מפגישים את כולם סביב אותם שורשים עצמם: גם בבתים המגדירים עצמם חילונים רבים מקדשים בליל שבת, מתכנסים לסדר פסח ומלווים את ילדיהם לבר המצווה; שערי בתי הכנסת, שיעורי התורה ושולחנות השבת פתוחים לכל דורש, ותנועת התשובה מחזירה רבבות אל בית אבותיהם. ״כל ישראל ערבים זה בזה״, הערבות ההדדית מתגלה בכל עת מבחן, והיא סוד קיומו של העם: עם אחד, החי יחדיו בשלום ובשלווה סביב מסורת אחת בת אלפי שנים.

  27. שנת 5784 עד 5786 · 2024 לספירהעם נרדף

    מתקפת שמחת תורה, ז׳ באוקטובר, ומלחמת חרבות ברזל

    בבוקר שמחת תורה, כ״ב בתשרי ה׳תשפ״ד (7.10.2023), פרצו אלפי מחבלי חמאס מעזה אל יישובי הדרום. כאלף ומאתיים יהודים נרצחו ביום אחד, הטבח הגדול ביותר בעם ישראל מאז השואה, משפחות שלמות נשחטו בבתיהן ובמסיבה, ומאתיים חמישים ואחד נחטפו לעזה, מתינוקות ועד ישישים. המלחמה שפרצה, ״חרבות ברזל״, התרחבה לשבע חזיתות: עזה, חיזבאללה בלבנון, שהוכה מכה ניצחת, החות׳ים בתימן, ומערכה ישירה מול איראן (סיוון ה׳תשפ״ה). בתוך השבר נגלו גבורה ואחדות שלא נודעו כמותן: רבבות התנדבו, חיילים נפלו בקידוש השם, והעם כולו נאחז בתפילה, בציצית ובתפילין. בעסקאות שלבים שוחררו חטופים, ובתשרי ה׳תשפ״ו (אוקטובר 2025) הושג הסכם שסיים את המלחמה: כל החטופים החיים שבו הביתה, והושבו גם החללים. ״יזכור אלוקים את נשמות הקדושים והטהורים״, והעם, כבכל דורותיו, קם מן האבל ובונה: ״עוד אבנך ונבנית״.

    עוד באותה שנה
  28. שנת 5786 · 2026 לספירה

    ימינו, דור של תורה

    בשנת ה׳תשפ״ו עומד עולם התורה בהיקף שלא היה מאז ימי בבל: מאות אלפי לומדי תורה בארץ ישראל ובתפוצות, ישיבות וכוללים בכל אתר, שיעורי הדף היומי, שסיומי הש״ס שלו ממלאים אצטדיונים ברבבות, חינוך תורני מפואר לבנים ולבנות, וספרות תורנית שופעת שלא נראתה כמותה. עם ישראל חי, נאמן לתורתו כמקדם, ומצפה בכל יום לישועה: ״אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא״.