זבולון בן יעקב
זבולון, בנו של יעקב, הוא שבט הים והמסחר, שלימד שגם העוסק בפרנסה שותף לתורה. יעקב ברכו ׳זבולון לחוף ימים ישכון׳ (בראשית מט, יג), שבט שישב על חוף הים, עסק במסחר ובספנות, והביא סחורה מארצות רחוקות.
אך גדולתו של זבולון לא הייתה רק בעושר, אלא בכך שהעמיד את עושרו לשירות הרוח. הברית עם יששכר היא לבו של הסיפור: זבולון יצא לים ופרנס את אחיו יששכר היושב ולומד, וחלקו בשכר התורה שווה לחלקו של הלומד. הוא הבין שהעמל יכול להיות שותף מלא לקדושה.
המסורת מדגישה שזבולון הוקדם ליששכר בברכת משה, ׳שמח זבולון בצאתך׳, אף שיששכר בכור לו, כי בלי התומך אין הלומד יכול ללמוד. הכבוד ניתן דווקא למי שנושא בעול הפרנסה ומאפשר לתורה להתקיים.
מה לומדים ממנו? שהעוסק בפרנסה ביושר, כשהוא מעמיד את עמלו לשירות הרוח, שותף מלא בתורה. זבולון מלמד שאין ניגוד בין העמל לקדושה אלא שותפות, ושמי שמפרנס לומד תורה נוטל חלק שווה בשכרה, כי בלעדיו לא הייתה התורה יכולה להתקיים.