ירמיהו הנביא
ירמיהו הנביא הוא נביא החורבן, שנצטווה לומר את מה שאיש לא רצה לשמוע, ושילם על כך בכל חייו. נבחר לנביא עוד בטרם נולד, ׳בטרם אצרך בבטן ידעתיך׳ (ירמיהו א, ה), וסירב מפני צעירותו, אך נשלח לבשר לירושלים את החורבן המתקרב, בעוד כולם מבטיחים שלום.
ארבעים שנה זעק אזהרה, והושלך לבור, נכלא, לועג ורדוף. הוא לא רצה בתפקידו, ׳ארור היום אשר יולדתי בו׳, אך לא יכול היה לשתוק, ׳והיה בלבי כאש בוערת׳ (ירמיהו כ, ט). וכשבא החורבן שעליו הזהיר, לא שמח בצדקתו אלא בכה, וישב על חורבות ירושלים וחיבר את מגילת איכה.
המסורת מכנה אותו ׳נביא הפורענות׳, אך דווקא הוא נשא גם את נבואת הנחמה העמוקה ביותר: הבטחת השיבה, ׳ושבו בנים לגבולם׳, וברית חדשה שתיכתב על הלב. מי שראה את השבר הגדול ביותר החזיק גם את התקווה הגדולה ביותר.
מה לומדים ממנו? שלפעמים נאמנות היא לומר את האמת הכואבת כשכולם בוחרים בשקר הנעים, ולשלם על כך לבד. ירמיהו מלמד שהנביא האמיתי אינו שמח באסון שחזה אלא בוכה עליו, ושגם מי שנשא את מגילת הקינות לא ויתר על ההבטחה שהעם ישוב, כי אהבתו לעמו הייתה גדולה מכאבו.