ישעיהו הנביא
ישעיהו הנביא הוא נביא הנחמה, שראה את החורבן מרחוק אך מילא את פיו בחזון של אחרית טובה. בשנת מות המלך עוזיהו ראה את ה׳ יושב על כיסא רם ונישא, והמלאכים קוראים ׳קדוש קדוש קדוש׳, ואמר ׳הנני שלחני׳ (ישעיהו ו). מאז נשא את הבשורה הקשה והמנחמת כאחת.
לשונו היא הפסגה של הנבואה העברית: ׳וכתתו חרבותם לאתים׳, ׳ונהרו אליו כל הגויים׳, ׳נחמו נחמו עמי׳. הוא הוכיח את העם על צביעות, על עושק היתום והאלמנה, ׳למדו היטב דרשו משפט׳, אך תמיד חתם בתקווה, כי ראה מעבר לחורבן אל היום שבו ׳לא ישא גוי אל גוי חרב׳.
המסורת מספרת שישעיהו היה מיוחס למלכות, קרוב לבית דוד, ושבסוף ימיו נרדף בידי המלך מנשה. גם נביא שמילותיו נעשו נחלת האנושות כולה שילם את מחיר האמת מול השלטון.
מה לומדים ממנו? שתפקיד הנביא אינו רק להוכיח אלא גם לנחם, ולראות מעבר לחושך את האור. ישעיהו מלמד שהאמונה האמיתית מחזיקה את שני הקצוות: אחריות מוסרית חדה כלפי העוול, ותקווה שאינה מתייאשת, כי ההיסטוריה נעה, לפי המסורת, אל תיקון ולא אל תוהו.