יחזקאל הנביא
יחזקאל הנביא הוא הנביא של הגלות, שניבא לא בירושלים אלא על נהר כבר בבבל, בין הגולים. הוא לימד את האמת ששינתה את ההיסטוריה היהודית: שאפשר לפגוש את השכינה גם מחוץ לארץ, גם בתוך החורבן, ׳ואהי להם למקדש מעט׳ (יחזקאל יא, טז), בית מקדש קטן בכל מקום שיהודי מתפלל.
חזיונותיו הם מן הנשגבים במקרא: מעשה המרכבה, ׳חשמל׳ ואופנים וחיות הקודש, שנעשה יסוד לתורת הסוד. ומנגד, חזון העצמות היבשות בבקעה: ׳העצמות האלה כל בית ישראל המה׳, והן קמות לתחייה ומתכסות בשר ורוח. תמונה של עם שנראה מת, וקם.
יחזקאל לימד גם את יסוד האחריות האישית: ׳הנפש החוטאת היא תמות׳, איש לא נענש בחטא אביו. בגלות, כשהמסגרות הלאומיות התפוררו, הוא נתן ליחיד את משקלו: כל אדם אחראי לדרכו, וכל אדם יכול לשוב.
מה לומדים ממנו? שהקדושה אינה כלואה במקום אחד, ושגם עם שנראה כעצמות יבשות יכול לקום לתחייה. יחזקאל מלמד את סוד הישרדות הגלות: מקדש מעט בכל לב, אחריות אישית של כל יחיד, ואמונה שגם התמונה הקשה ביותר, בקעה מלאה עצמות, אינה סוף הסיפור.