שמואל הנביא
יש ילדים שנולדים מתוך דמעה. חנה עלתה שנה אחר שנה למשכן שילה, עקרה ושבורת לב, והתפללה בלחש מעומק נפשה, עד שנענתה ונולד שמואל (שמואל א א). את הבן שביקשה הקדישה לה׳ מנעוריו, וכך גדל הנער בבית ה׳ אצל עלי הכהן.
בלילה אחד קרא לו קול, והוא חשב שעלי קורא לו, עד שהבין עלי שה׳ מדבר אל הנער, ולימדו לענות: ׳דבר ה׳ כי שומע עבדך׳ (שמואל א ג). מאותו לילה לא נפל מדבריו ארצה, וכל ישראל ידעו שקם נביא נאמן.
שמואל היה האחרון שבשופטים והראשון שסלל את הדרך למלוכה. כשזקן, ביקש העם מלך ׳ככל הגויים׳ (שמואל א ח), ושמואל נעלב, אך ה׳ אמר לו שלא בו מאסו כי אם במלכות שמים. הוא לא נאחז בשלטון, אלא שמע לקול ה׳ ומשח מלך.
את שאול משח למלך (שמואל א י), וכשזה נכשל, הלך שמואל בלב כבד ומשח את דוד הצעיר בבית לחם (שמואל א טז), ולימד שהנביא משרת את דבר ה׳ גם כשהוא כואב.
יושרו היה מופת לדורות. בסוף ימיו העיד על עצמו לפני כל העם: ׳שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי׳, ולא היה איש שיכול לטעון שעיוות לו דין (שמואל א יב). מנהיג שידיו נקיות לגמרי.
הכתוב מונה אותו בשורה אחת עם גדולי האומה: ׳משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו׳ (תהלים צט, ו). שמואל הוא הנביא שיילד את המלוכה בישראל, ודמותו נותרה סמל לטוהר של מנהיג שאינו מבקש דבר לעצמו.
מקורות: שמואל א א; שמואל א ג; שמואל א ח; שמואל א י; שמואל א טז; תהלים צט, ו