שאול המלך
שאול המלך הוא המלך הראשון, גבוה מכל העם משכמו ומעלה, ומי שסיפורו הוא הטרגדיה של הענווה שנעשתה מכשול. הוא נמשח בעל כורחו, נחבא אל הכלים ביום המלכתו, ׳הנה הוא נחבא אל הכלים׳ (שמואל א י, כב), ומלך שהיה כה צנוע עד שכמעט ברח מן הכתר.
אבל אותה רכות נהפכה לחולשה ברגעי ההכרעה. במלחמת עמלק חמל על אגג ועל מיטב הצאן, ולא קיים את הצו במלואו, ׳ולמה לא שמעת בקול ה׳׳ (שמואל א טו). חז״ל מלמדים שדווקא ׳מי שנעשה רחמן על אכזרים סופו שנעשה אכזר על רחמנים׳, והרחמים שלא במקומם עלו לו במלכות.
וכאן הכנות של התנ״ך: שאול רדף את דוד בקנאה, אך גם התוודה ׳חטאתי׳ ובכה, ובסוף נפל בקרב בגלבוע עם בניו, מוסר נפשו ולא נכנע לפלשתים. הוא לא היה רשע אלא מלך שנשבר תחת משא גדול ממנו, ודוד קונן עליו: ׳איך נפלו גיבורים׳.
מה לומדים ממנו? שגם מידה טובה, אם אינה במקומה, הופכת למכשול, ושהענווה צריכה לדעת מתי לפעול בעוז. שאול מלמד בכאב שהמנהיג נמדד לא בכוונותיו הטובות בלבד אלא בנכונותו לעשות את הקשה כשהשעה דורשת, ושגם נפילה גדולה אינה מוחקת גבורה של מסירות נפש בסוף.