רבי שלום שבזי
רבי שלום שבזי הוא נשמת יהדות תימן, המשורר שהפך את הגעגוע לגאולה לשירה שכל תימני יודע בעל פה. חי במאה השבע עשרה בתקופת גזירת מוזע הקשה, כשיהודי תימן גורשו למדבר ורבים מתו, ומתוך הסבל הזה חיבר מאות פיוטים שנעשו לב התפילה והשמחה של קהילתו.
שיריו, שנאספו ב׳דיואן׳, שזורים עברית, ארמית וערבית, וכולם געגוע לירושלים, לגאולה ולקרבת ה׳. ׳אם ננעלו דלתי נדיבים, דלתי מרום לא ננעלו׳, שר, ולימד עם שלם שגם כשכל הדלתות בעולם נסגרות בפני היהודי, שער השמים פתוח תמיד.
המסורת עוטרת אותו בהילה של קדושה ומופתים, ורבים עולים עד היום לקברו. אך גדולתו האמיתית היא בכך שנתן לקהילה נרדפת, שישבה בקצה העולם ושמרה על מסורת עתיקה ורצופה, את הקול שבו התפללה, בכתה ושמחה מאות שנים.
מה לומדים ממנו? שמתוך הסבל הגדול ביותר יכולה לעלות השירה היפה ביותר, ושפיוט אחד יכול להחזיק אמונה של קהילה שלמה. רבי שלום שבזי מלמד ששער השמים אינו ננעל לעולם, ושכוחו של משורר נאמן הוא לתת לעם נרדף מילים שבהן ימשיך לקוות, דור אחר דור.