הרא״ש
הרא״ש, רבי אשר בן יחיאל, הוא הגשר החי בין אשכנז לספרד, שנשא את תורת בעלי התוספות על גבו מגרמניה עד טולדו. גדל בעולם התוספות באשכנז, תלמידו המובהק של המהר״ם מרוטנבורג, וכשגברו הרדיפות באירופה נמלט לספרד, ושם נתקבל כרב הראשי, וזרם בו נפגשו שתי המסורות הגדולות.
חיבורו ׳פסקי הרא״ש׳ הוא אחד משלושת עמודי ההלכה שעליהם בנה רבי יוסף קארו את הבית יוסף, לצד הרי״ף והרמב״ם. הוא לא רק זיקק הלכה אלא הביא עמו את דרך הניתוח של בעלי התוספות, ובכך הפרה את יהדות ספרד בעומק הפלפול האשכנזי.
המסורת מספרת שהמהר״ם רבו נכלא בידי הקיסר, והרא״ש עסק בפדיונו במסירות. וכשעצמו נרדף, לא ויתר על תורתו אלא נשא אותה בגלותו. בנו, בעל הטורים, המשיך את דרכו וסידר את ההלכה בארבעה טורים, כך שמפעל האב נמשך בבן.
מה לומדים ממנו? שאפשר לשאת מסורת שלמה על הגב ולהעביר אותה ממקום נרדף אל מקום חדש, בלי לאבד טיפה. הרא״ש מלמד שהגלות עצמה יכולה להיות דרך של הפריה, כשחכם נושא את אוצר קהילתו אל קהילה אחרת, ומחבר בין עולמות שלא נפגשו.