הרי״ף
הרי״ף, רבי יצחק אלפסי, הוא האיש שגישר בין ים התלמוד לחוף ההלכה. בצפון אפריקה, בעיר פאס שבמרוקו, ראה שלומדים רבים טובעים בים הסוגיות ואינם יודעים מה ההלכה למעשה, וחיבר את ׳ספר ההלכות׳, שבו זיקק מכל מסכת את המסקנה ההלכתית, בלשון התלמוד עצמה.
היצירה הזאת שינתה את פני הלימוד. הרי״ף לא כתב חיבור חדש אלא ׳תלמוד קטן׳, שמוביל את הלומד מן הדיון אל הפסק בלי שיאבד בדרך. ספרו נעשה יסוד שעליו בנו כל הבאים אחריו, והרמב״ם עצמו נשען עליו, וגם רבי יוסף קארו בבית יוסף.
בסוף ימיו עבר מפאס לספרד, ושם, בהיותו כבן שבעים וחמש, מינה לפני מותו את תלמידו רבי יוסף אבן מיגאש לראש הישיבה על פני בנו, מתוך יושר גמור, כי ראה בו את הגדול יותר. גדולתו הייתה גם בהכרעה הזאת, שהאמת קודמת למשפחה.
מה לומדים ממנו? שיש חכמה גדולה בלזקק, לקחת ים שלם ולהוציא ממנו את הטיפה הצלולה של המעשה. הרי״ף מלמד שהנגשת ההלכה היא מלאכת קודש, ושמנהיג אמיתי בוחר את יורשו לפי גדלותו ולא לפי קרבתו, גם כשהמחיר הוא כבוד בנו שלו.