רבינא
רבינא הוא שותפו של רב אשי בחתימת התלמוד, ומי שעליו נאמר ׳רב אשי ורבינא סוף הוראה׳ (בבא מציעא פו, א). בדור האחרון של האמוראים, כשענן הרדיפות והפיזור התקרב, השלים רבינא את מלאכת העריכה הגדולה, וסגר את הספר שיוליך את העם דרך כל הגלויות.
המסורת מבחינה בין שני חכמים בשם רבינא, ורבינא האחרון הוא זה שחתם. משמעות ׳סוף הוראה׳ אינה שהתורה נגמרה, אלא שנקבע הבסיס: מכאן ואילך לומדים מן התלמוד ופוסקים ממנו, והחכמים שאחריו, הסבוראים, מפרשים ומיישבים אך אינם חולקים על עצם ההכרעות.
בעבודתו השקטה של רבינא טמון לקח על סיום: לדעת מתי לחתום. אילו נמשכה העריכה בלי גבול, לא היה לעם ספר יציב להיאחז בו בגלות. רבינא לימד שיש חכמה גם בסגירה, בקביעת הרגע שבו אומרים ׳עד כאן׳ ומוסרים את הכלי המוגמר לדורות.
מה לומדים ממנו? שהשלמת מפעל גדול חשובה כהתחלתו, ושיש גבורה בלדעת לחתום. רבינא מלמד שהמסירה לדורות דורשת כלי מוגמר ויציב, ושמי שסוגר בזמן את הספר עושה חסד עם כל מי שיפתח אותו אלפי שנים אחריו.