רבי עקיבא איגר
רבי עקיבא איגר הוא החריף שבחריפי הדורות האחרונים, ומי שגדולתו בתורה השתוותה רק לענוותנותו. רבה של פוזנא, גאון שכל בחור ישיבה מכיר את קושיותיו, ׳קשה רבי עקיבא איגר׳, שחדרו לעומק כל סוגיה וגילו בה מה שאיש לא ראה. חידושיו ותשובותיו נלמדים בכל בית מדרש.
אך מי שקורא את מכתביו מגלה איש עניו עד עפר. הוא ביקש שלא יספידוהו וכינה עצמו בשמות של קטנות, וכשהוצע לו כבוד נמנע ממנו. החריפות העצומה והענווה העמוקה חיו בו יחד, כפי שהמסורת מלמדת: היכן שאתה מוצא גדולתו, שם אתה מוצא ענוותנותו.
וכאן גם חסד: בזמן מגפת החולירע בפוזנא, ארגן רבי עקיבא איגר בעצמו את הטיפול בחולים, דאג לתנאי היגיינה, ואף התיר לצמצם תפילה בציבור כדי למנוע הדבקה. הגאון הגדול לא ישב בד׳ אמותיו אלא ירד אל צרת עירו והציל חיים.
מה לומדים ממנו? שהחריפות הגדולה ביותר צריכה לשבת יחד עם הענווה העמוקה ביותר, ושגאון אמיתי אינו מנותק מצרת בני עירו. רבי עקיבא איגר מלמד שגדלות בתורה נמדדת גם בדאגה לחיי אדם, ושמי שקושיותיו מרעידות בתי מדרש יכול באותו לב לרדת אל מיטת החולה.