רבי שמעון בר יוחאי
רבי שמעון בר יוחאי, רשב״י, היה מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא, ומן החמישה שהעמידו את התורה מחדש אחרי שמתו עשרים וארבעה אלף תלמידי רבו. אך שמו נודע לדורות בזכות שלוש עשרה שנים בתוך מערה.
יום אחד ישבו חכמים ודיברו בשבח מעשי רומא, ורשב״י ענה שכל מה שתיקנו, לצורך עצמם תיקנו. הדברים הגיעו למלכות, ונגזר עליו מוות. ברח רשב״י עם בנו רבי אלעזר, ונחבאו במערה (שבת לג ע״ב).
שלוש עשרה שנה ישבו במערה, קבורים בחול עד צווארם כדי לשמור על בגדיהם, ולמדו תורה יומם ולילה. נס נעשה להם: חרוב צמח ומעיין נבע, ומהם התפרנסו. מן החושך והצמצום המוחלט נולד אור עצום.
כשיצאו לבסוף, ראו אנשים חורשים וזורעים, וכעסו: מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, וכל מקום שנתנו בו עיניהם נשרף. יצאה בת קול: ׳להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם!׳ שנה נוספת שהו, ולמדו לאזן בין הקודש לבין העולם. בצאתם, כל מה שהחריב האב ריפא הבן.
רשב״י הוא אבי תורת הנסתר. המסורת מייחסת לו את ספר הזוהר (זוהר, אידרא רבא), מעיין הקבלה שממנו שתו כל הדורות. הוא שחיבר בין הנגלה לנסתר, בין ההלכה החדה לבין סודות הבריאה.
ביום הסתלקותו, ל״ג בעומר, גילה את רזי התורה העמוקים ביותר, ואמר שיום זה יהיה יום שמחה. עד היום עולים מאות אלפים לקברו במירון בל״ג בעומר, מדליקים מדורות ושמחים, וזו ההילולא הגדולה בישראל.
רשב״י מלמד שדווקא מן הצמצום והסבל יכול לפרוץ אור גדול, ושאין סתירה בין עומק הסוד לבין החיים, אלא איזון שצריך ללמוד אותו.
מקורות: שבת לג ע״ב; זוהר, אידרא רבא