הרש״ש
הרש״ש, רבי שלום שרעבי, הוא מקובל תימן שעלה לירושלים ונעשה ראש מקובליה. יליד תימן, נדד דרך הודו וארצות המזרח עד שהגיע לירושלים, ושם, לפי המסורת, נכנס בהצנע לישיבת המקובלים ׳בית אל׳, ועד מהרה נודע כענק שבסתר, וכיהן כראשה.
הרש״ש הקדיש את חייו לכוונות התפילה על פי קבלת האר״י. חיבורו ׳נהר שלום׳ וסידור הכוונות שלו נעשו יסוד לעבודת המקובלים הספרדים עד היום, ומי שמתפלל ׳בכוונות הרש״ש׳ הולך בדרך שהתווה. הוא לקח את תורת האר״י המופשטת והפך אותה לעבודה מעשית של תפילה.
המסורת עוטרת אותו בקדושה עצומה וברוח הקודש, אך גם בענווה נדירה: התימני הזר שהגיע בשקט וסירב להתבלט, עד שגדולתו פרצה מאליה. חבורת ׳בית אל׳ שהנהיג כרתה ׳שטר התקשרות׳ של אהבה, שכל חבריה יהיו כנפש אחת בעולם הזה ובבא.
מה לומדים ממנו? שגדלות אמיתית אינה זקוקה לפרסום, היא פורצת מאליה גם ממי שביקש להסתתר. הרש״ש מלמד שיהודי מקצה תבל, מתימן, יכול לעמוד בראש מקובלי ירושלים, ושהעבודה הרוחנית הגבוהה ביותר נשענת דווקא על ענווה, ועל אהבת חברים שקושרת נפשות לאחת.