רחל אמנו
רחל אמנו היא האם הבוכה על בניה, שדמותה נעשתה לסמל הרחמים של כל האומה. יעקב אהב אותה מרגע שראה אותה ליד הבאר, עבד שבע שנים בעבורה ׳ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה׳ (בראשית כט, כ), ואז רומה ונשא את לאה אחותה תחילה.
וכאן גדולתה הנסתרת: המסורת מספרת שרחל, שידעה שאביה עומד לרמות ולהחליף אותה בלאה, מסרה לאחותה את הסימנים שקבעה עם יעקב, כדי שלא תתבייש. היא ויתרה על אהבת חייה למען כבוד אחותה. ויתור כזה, בשקט ובלי שאיש ידע, הוא שיא של גבורה.
רחל נפטרה צעירה בלידת בנימין, ונקברה בדרך אפרתה, לא במערת המכפלה עם האבות. ולפי הנביא, דווקא שם, על אם הדרך, היא בוכה על בניה ההולכים לגלות: ׳רחל מבכה על בניה׳, והקב״ה משיב לה ׳מנעי קולך מבכי... ושבו בנים לגבולם׳ (ירמיהו לא). בזכות ויתורה, היא הפרקליטה של ישראל.
מה לומדים ממנה? שהוויתור הגדול ביותר נעשה בשקט, למען כבוד הזולת. רחל מלמדת שרחמים אמיתיים נבנים ממעשה של אהבה שמוותר על עצמו, ושדמעותיה של אם, שנשפכו למען בניה, הן שפותחות את שער הגאולה: ׳ושבו בנים לגבולם׳.