רבנו תם
רבנו תם, רבי יעקב, נכדו של רש״י, הוא גדול בעלי התוספות, האיש שהפך את לימוד הגמרא לפלפול חי ומתגלגל. אם סבו רש״י פתח את התלמוד בפירוש הפשוט, רבנו תם ותלמידיו בנו עליו קומה שנייה: הקושיות והתירוצים, ההשוואות בין סוגיה לסוגיה, ה׳תוספות׳ שנדפסות עד היום בכל דף מול רש״י.
בקיאותו וחריפותו היו כה גדולות עד שחלק לעתים אף על סבו רש״י, מתוך כבוד עמוק אך מתוך אמת. בענייני תפילין נחלקו רש״י ורבנו תם על סדר הפרשיות, ויש מדקדקים המניחים ׳תפילין דרבנו תם׳ לצד הרגילות, כדי לצאת ידי שתי הדעות של שני הענקים.
וכאן גבורה: בגזירות מסע הצלב השני תקפו פורעים את רבנו תם ופצעוהו, וכמעט נהרג על קידוש השם. הוא חי בדור של דם, כשקהילות אשכנז נטבחו, ומתוך אותו חושך העמיד עולם שלם של תורה שהאיר לדורות.
מה לומדים ממנו? שכבוד לרב הגדול אינו סותר את חובת האמת, ושלפעמים דווקא הנכד ממשיך את הסב בכך שהוא חולק עליו לשם שמים. רבנו תם מלמד שהתורה חיה במתח של קושיה ותירוץ, ושאפשר לבנות פסגות של פלפול דווקא מתוך דור של רדיפה ושבר.