נמרוד
נמרוד הוא הגיבור הראשון שהפך כוח למרד, האיש שכנגדו הגדיר אברהם את דרכו. ׳הוא היה גיבור ציד לפני ה׳׳ (בראשית י, ט), ודרשו חכמים לגנאי: גיבור שצד את בני האדם בפיו והמריד אותם בבוראם. הוא בנה את בבל ואשור, וראשית ממלכתו הייתה מגדל בבל.
המסורת מספרת שנמרוד מלך על כל הארץ וביקש שיסגדו לו כאל, ושהוא זה שהשליך את אברהם לכבשן האש על שסירב לעבוד עבודה זרה. אם דור אנוש טעה בתום, נמרוד הוא הרוע המודע: מי שיודע את האמת ומורד בה מתוך תאוות כוח.
שמו, ׳נמרוד׳, נדרש מלשון ׳מרד׳: מרד בבוראו והמריד את העולם. הוא הדגם ההפוך של אברהם, שני אנשים חזקים בני אותו דור: אחד שהשתמש בכוחו כדי לשעבד ולהאליה את עצמו, ואחד שהשתמש ברוחו כדי לשחרר ולהכיר בבורא האחד.
מה לומדים ממנו, מן הניגוד? שכוח בלי ענווה הופך למרד, ושהשאלה אינה כמה כוח יש לאדם אלא למה הוא מכוון אותו. נמרוד מלמד, דווקא בהיותו ההפך מאברהם, שגדולה אמיתית אינה בהשתלטות על אחרים אלא בהכנעת האדם את עצמו לפני האמת שגדולה ממנו.