מרדכי היהודי
מרדכי היהודי הוא האיש שלא כרע ולא השתחווה, וברגע אחד של עמידה איתנה הציל עם שלם. גולה מירושלים, מבני שבט בנימין, ישב בשער המלך בשושן הבירה, וכשכל העבדים כרעו להמן, הוא נשאר עומד. לא מתוך גאווה, אלא מתוך ידיעה פשוטה: יהודי משתחווה רק לבוראו.
סירובו הצית את זעם המן וגזירת ההשמדה, אך מרדכי לא נבהל ולא ברח. הוא לבש שק ואפר, זעק בתוך העיר, ושלח לאסתר את המשפט שהכריע את הגורל: ׳ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות׳ (אסתר ד, יד). הוא הבין שהמקום שאליו הגעת אינו מקרה אלא שליחות.
מרדכי גידל את אסתר היתומה כבת, ומאחורי הקלעים כיוון את כל המהלך שהפך את הגזירה, ׳ונהפוך הוא׳. וכשהכול נגמר, לא לקח את הכבוד לעצמו אלא דאג לעמו: ׳מרדכי היהודי... גדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו׳ (אסתר י, ג). חז״ל דייקו: ׳לרוב אחיו׳, לא לכולם, כי אפילו מנהיג גדול אינו רצוי לכל.
מה לומדים ממנו? שיש רגעים שבהם עמידה שקטה על עיקרון היא הגבורה הגדולה ביותר. מרדכי מלמד שאפשר להיות איתן מול מלך ורך כלפי יתומה, לפעול מאחורי הקלעים בלי לחפש כבוד, ולראות בכל מעמד שאליו הגעת קריאה לשרת את עמך, לא הזדמנות לעצמך.