לוט בן הרן
לוט בן הרן הוא בן אחיו של אברהם, האיש שהלך עם הצדיק אך לבו נמשך אל סדום. גדל בבית אברהם אחרי מות אביו, נסע עמו מחרן, וספג ממנו את מידת הכנסת האורחים. אך כשרבו הרועים, בחר לוט את ׳ככר הירדן׳, את סדום העשירה, ׳וילוט נסע מקדם׳ (בראשית יג, יא), התרחק מן הקרבה אל האמת.
בסדום, עיר האכזריות שאסרה על חסד, שמר לוט על דבר אחד מבית אברהם: הכניס את המלאכים לביתו וסיכן את עצמו כדי להגן על אורחיו. בזכות אותו ניצוץ של חסד ניצל מן ההפכה, כשהמלאכים הוציאו אותו ואת בנותיו מן העיר לפני שנהפכה.
אך אשתו הביטה אחורנית ונהפכה לנציב מלח, ולוט עצמו, אחרי ההצלה, נכשל במעשה בנותיו במערה. התורה אינה מלבינה: לוט הוא האיש שהיה בו ניצוץ אך לא עמד במלואו. ובכל זאת, מזרעו יצאה רות המואבייה, ומרות, דוד המלך והמשיח.
מה לומדים ממנו? שאדם יכול לשמור ניצוץ של טוב גם במקום מקולקל, ושאותו ניצוץ עשוי להציל אותו. לוט מלמד שהבחירה בסביבה, ׳ויבחר לו לוט׳, מעצבת גורל, ושגם מדמות מורכבת ולא שלמה יכול לצאת, בהשגחה, שורש של מלכות בית דוד.