למך
למך הוא האב שראה בבנו את הנחמה מקללת האדמה. בנו של מתושלח ואביו של נח, עמד בסוף שרשרת הדורות שלפני המבול, ובלידת בנו נשא נבואה של תקווה: ׳זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה׳׳ (בראשית ה, כט). על שם הנחמה קרא לו נח.
מאז חטא אדם נתקללה האדמה, ׳בזעת אפיך תאכל לחם׳, והעבודה הייתה קשה ומרה. למך קיווה שבנו יביא הקלה, והמסורת מספרת שאכן בימי נח נמצאו כלי עבודה שהקלו על האיכר, ויש אומרים שהנחמה האמיתית הייתה בכך שנח הציל את העולם מן המבול והתחיל אותו מחדש.
למך מת מעט לפני המבול, ולא ראה את הפורענות ולא את ההצלה. הוא נשא תקווה שהתגשמה רק אחרי לכתו, כמו רבים שזרעו זרע שפירותיו נאכלים בידי דורות שלא הכירו אותם.
מה לומדים ממנו? שאדם יכול לשאת תקווה גדולה לדור הבא גם כשלא יזכה לראותה מתגשמת. למך מלמד שההורה נותן לבנו לא רק חיים אלא שליחות ותקווה, ושלפעמים הנחמה שאנו מייחלים לה קמה רק בדור שאחרינו, מזרע שזרענו ולא קצרנו.