רבי שלמה אבן גבירול
רבי שלמה אבן גבירול הוא המשורר הפילוסוף של תור הזהב בספרד, שכתב שירה כה עמוקה עד שנכנסה לסידור התפילה. יתום מנעוריו, חולה ובודד, חי חיים קצרים וקשים, ומתוכם העלה מילים שיהודים אומרים מדי יום, ובהן ׳אדון עולם׳ ו׳שחר אבקשך׳.
בפיוטו הגדול ׳כתר מלכות׳ פרש את כל סוד היקום, מן הכוכבים ועד הנפש, כשירת הלל לבורא. הוא ידע לשלב את חכמת הפילוסופיה של זמנו עם אמונה בוערת, וספרו ׳מקור חיים׳ נלמד אף בעולם הנוצרי, שם חשבוהו זמן רב לחכם ערבי או נוצרי, עד שהתברר שהיה יהודי.
וכאן ענווה מרה ומתוקה: אבן גבירול כתב על עצמו ׳ואני בן שש עשרה ולבי כבן שמונים׳, נפש זקנה בגוף צעיר, שסבלה עוני ומחלה אך לא איבדה את השיר. הכאב לא סתם את פיו, הוא הפך למילות תפילה.
מה לומדים ממנו? שאפשר להפוך בדידות וכאב לשירה שמנחמת דורות. אבן גבירול מלמד שהיופי אינו סתירה לעומק, ושמי שנושא נפש שבורה יכול דווקא ממנה להעלות מילים שכל עם יאמר אותן אל בוראו, ׳אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא׳.