גדעון
גדעון הוא השופט שהחל את דרכו בענווה של מי שאינו מאמין בעצמו, וסיים כמושיע. בזמן שמדין שסעו את ישראל, נגלה אליו מלאך וקרא לו ׳גיבור החיל׳, אך גדעון השיב בהיסוס: ׳במה אושיע את ישראל, הנה אלפי הדל במנשה ואנוכי הצעיר בבית אבי׳ (שופטים ו, טו). הגיבור התחיל מן הקטנות.
גדעון ביקש אותות שוב ושוב, בגיזת הצמר, כי חשש להאמין שנבחר. וכשיצא לקרב, ציווהו ה׳ להפחית את צבאו משלושים ושניים אלף לשלוש מאות בלבד, ׳פן יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי׳ (שופטים ז, ב). הניצחון בא במעט, כדי שיהיה ברור שהוא מן השמים.
וכאן גם ענווה גדולה: כשביקשו ממנו למלוך עליו ועל בניו, סירב גדעון: ׳לא אמשול אני בכם... ה׳ ימשול בכם׳ (שופטים ח, כג). הוא לא הפך את השליחות לכתר. אף שלא כל מעשיו היו שלמים, בעניין זה לימד יסוד: המושיע אינו הבעלים של הישועה.
מה לומדים ממנו? שהמושיע האמיתי מתחיל בענווה ואינו לוקח את הכבוד לעצמו. גדעון מלמד שה׳ בוחר דווקא את ׳הצעיר בבית אביו׳, ושהניצחון ניתן ׳במעט׳ כדי שנזכור מי המושיע, ושמי שמסרב להפוך שליחות לכתר, ׳ה׳ ימשול בכם׳, מבין את שורש הגבורה.