אסתר המלכה
אסתר המלכה היא הגיבורה שפעלה מתוך הסתר. שמה עצמו רומז לכך, ׳אסתר׳ מלשון הֶסתר, ׳ואנוכי הסתר אסתיר פני׳ (דברים לא, יח). יתומה שגדלה בבית מרדכי, נלקחה אל ארמון אחשוורוש בעל כורחה, והסתירה את עמה ואת מולדתה, עד שהגיע הרגע שבו ההסתר עצמו נעשה לכלי הצלה.
כשנגזרה הגזירה, ביקש ממנה מרדכי להיכנס אל המלך ולהתחנן על עמה, אף שהכניסה בלי רשות דינה מוות. אסתר לא התכחשה לפחד, אבל בחרה: ׳לך כנוס את כל היהודים... וצומו עלי... ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת, וכאשר אבדתי אבדתי׳ (אסתר ד, טז). שלושה ימי צום, ואז מסירת נפש גמורה.
מגילת אסתר היא הספר היחיד בתנ״ך שאין בו שם ה׳ במפורש, ודווקא בו יד ההשגחה נוכחת בכל פרט: המלכה שהודחה, הנדודים, השרביט שהושט, לילה שבו נדדה שנת המלך. אסתר לימדה שגם כשפני אלוקים נסתרים, הוא מכוון את הכול מאחורי הפרגוד, ושתפקיד האדם הוא לפעול באמונה דווקא בתוך ההסתר.
מה לומדים ממנה? שאומץ אמיתי אינו היעדר פחד אלא בחירה לפעול למרותו, ׳וכאשר אבדתי אבדתי׳. אסתר מלמדת שגם מי שנקלע למקום זר ומפחיד יכול לגלות שדווקא לשם נשלח, וש׳רווח והצלה יעמוד ליהודים׳ לרוב בא דרך אדם אחד שהסכים לסכן את עצמו למען הכלל.