עשו בן יצחק
עשו בן יצחק הוא התאום שבחר בשדה ולא באוהל, ודמותו נעשתה בתורה לשורש של דרך הפוכה מיעקב. ׳ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם יושב אוהלים׳ (בראשית כה, כז). שני אחים מאותו בטן, שני עולמות: כוח וציד מול תום ולימוד.
עשו מכר את בכורתו בנזיד עדשים, ׳ויבז עשו את הבכורה׳ (בראשית כה, לד), כי לא ראה בה ערך רוחני אלא נטל להווה. ובכל זאת, התורה מלמדת שעשו קיים מצווה אחת בהידור מופלא: כיבוד אב. חז״ל אומרים שאיש לא כיבד את אביו כעשו, ובזכות זה קיבל שכר בעולם הזה.
המסורת מחזיקה את שני הצדדים: עשו הוא ׳אבי אדום׳, שורש הכוח האכזרי שירדוף את ישראל בדורות, ׳הלכה, בידוע שעשו שונא ליעקב׳. אך אין הוא מצויר כמפלצת חד ממדית: היה בו כיבוד אב אמיתי, וגם דמעות כשאיבד את הברכה. הרוע והאנושיות שזורים בו.
מה לומדים ממנו, מן הניגוד? שהבחירה בהווה המיידי, ׳ויבז את הבכורה׳, על פני הערך הנצחי, מעצבת גורל. עשו מלמד שגם במי שדרכו הפוכה יכולה להיות מידה טובה אחת מזהירה, כיבוד אב, ושהמסורת אינה מציירת רוע שטוח אלא אדם מורכב שבחר לא נכון בצומת המכריע.