אנוש
אנוש הוא הדור שבו התחילה, לפי המסורת, טעות גדולה שליוותה את האנושות אלפי שנים. ׳אז הוחל לקרוא בשם ה׳׳ (בראשית ד, כו), ודרשו חכמים לשון חולין: בימיו החלו בני האדם לקרוא לעבודה זרה בשם ה׳, ולעבוד לכוכבים ולמזלות כשלוחיו של הבורא.
הטעות לא הייתה כפירה גמורה אלא דבר מתוחכם יותר: בני דורו של אנוש חשבו שכשם שמלך מכבד את שריו, כך ראוי לכבד את השמש והירח ככליו של הקב״ה. מכאן, מלמד הרמב״ם, החלה הדרך הארוכה של עבודת האלילים, שהתחילה בכוונה כביכול טובה והידרדרה עד שנשכח הבורא עצמו.
דורו של אנוש הוא אזהרה: לא כל טעות מתחילה ברשע גלוי. לפעמים היא מתחילה ברעיון שנראה סביר, ׳ראוי לכבד את הכלים׳, ורק דורות אחר כך מתברר להיכן הוליך. אברהם אבינו, שיבוא אחר כך, יצטרך לפרק את כל המגדל הזה חזרה אל האמת הפשוטה.
מה לומדים ממנו? שטעות גדולה מתחילה לרוב בצעד קטן שנראה הגיוני, ושצריך ערנות אל השורש, לא רק אל התוצאה. דור אנוש מלמד שכשמתחילים לכבד את ׳הכלים׳ יותר מדי, סופו של דבר שוכחים את מי שברא אותם, ושהאמת דורשת לשוב תמיד אל המקור.