אלישע הנביא
כשאליהו חיפש יורש, מצא איכר צעיר החורש בשדה בשנים עשר צמדי בקר. הוא השליך עליו את אדרתו, ואלישע עזב מיד את המחרשה, שחט את בקרו וחילק לעם, והלך אחריו לשרתו (מלכים א יט). כך מתחיל תלמיד: בעזיבה מוחלטת של האתמול.
לפני שעלה אליהו בסערה, שאל את אלישע מה יעניק לו, וזה ביקש ׳פי שניים ברוחך אליי׳ (מלכים ב ב). כשראה את רבו עולה, קרע את בגדיו, הרים את אדרת אליהו שנפלה, וחצה בה את הירדן. התלמיד המשיך את הרב, ואף הכפיל.
אם אליהו היה נביא האש והקנאות, אלישע היה נביא החסד והחיים. הוא הרבה בנסים של יום יום למען הפשוטים: לאלמנה עניה מילא את כל כליה בשמן והצילה מנושיה (מלכים ב ד), ולאישה השונמית שאירחה אותו החזיר בן, וכשמת, השיבו לתחייה.
גם מעבר לגבולות ישראל הגיע חסדו: נעמן שר צבא ארם, מצורע, נרפא בטבילתו שבע פעמים בירדן לפי דבר אלישע (מלכים ב ה), ולמד שגדולה נמדדת בענווה. ואפילו גרזן שנפל למים הצף על פני המים בדברו (מלכים ב ו), כי לא היה קטן בעיניו צערו של תלמיד עני.
אלישע הוא דמות התלמיד המושלם שנעשה רב, וההוכחה שרוח הנבואה עוברת מדור לדור. ממנו למדנו שגבורה רוחנית אינה רק בהר הכרמל מול המונים, אלא גם בבית קטן של אלמנה, בהשבת תקווה לאדם אחד.
מקורות: מלכים א יט; מלכים ב ב; מלכים ב ד; מלכים ב ה; מלכים ב ו