דניאל
דניאל הוא היהודי שנשאר יהודי בלב הארמון הבבלי, ולימד איך שומרים על נשמה בגלות. גלה צעיר לבבל, נבחר לשרת בחצר נבוכדנאצר, וסירב להיטמא במאכלי המלך, ׳וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל׳ (דניאל א, ח). קו קטן של נאמנות, שהחזיק את כל השאר.
כשנאסר להתפלל, לא הסתתר: פתח את חלונו כנגד ירושלים והמשיך להתפלל שלוש פעמים ביום, ובשל כך הושלך לגוב האריות, ויצא ממנו חי. חבריו חנניה מישאל ועזריה עמדו במבחן דומה בכבשן האש. הם לימדו שאפשר לשרת מלך זר ולהישאר עבד ה׳ בלבד.
דניאל ראה חזיונות על אחרית הימים ועל מלכויות שיקומו וייפלו, וחז״ל מנו אותו בין גדולי החכמים, אך לא בין הנביאים בדיוק, כי מקומו על הגבול שבין הנבואה לחכמה. בגלות, כשהנבואה הולכת ודועכת, הוא מגשר אל תקופה חדשה.
מה לומדים ממנו? שהזהות נשמרת בקווים הקטנים שאדם מסרב לחצות, גם כשאיש אינו מבחין. דניאל מלמד שאפשר להצליח בחצר של אימפריה זרה ולהישאר נאמן לחלוטין, ושהתפילה כנגד ירושלים, גם מרחוק, היא החוט שקושר את הגולה אל ביתה.