החפץ חיים
החפץ חיים, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, הוא האיש שעשה את שמירת הלשון לתורה שלמה. בספרו הראשון, שלפיו נקרא, ׳חפץ חיים׳, אסף וסידר את כל הלכות לשון הרע ורכילות, שהיו פזורות ונשכחות, והזכיר לעם שלם שהפה הוא כלי שאפשר בו לבנות ולהחריב עולמות.
אך גדולתו לא נעצרה שם. כתב את ׳משנה ברורה׳, ביאור על שולחן ערוך אורח חיים, שנעשה לספר ההלכה למעשה הנפוץ ביותר בעולם האשכנזי, וכמעט אין בית מדרש בלעדיו. איש אחד, בענווה ובלי שררה, נתן לעם גם את מוסר הדיבור וגם את סדר היום ההלכתי.
המסורת מספרת על ענוותנותו ופשטותו העצומה: חי בעוני, התפרנס בצמצום מחנות קטנה שאשתו ניהלה, ולא ביקש כבוד. סיפרו שכשראה את גודל צערו של הזולת, בכה עמו. אהבת ישראל שלו לא הייתה רעיון אלא אורח חיים, ומסירותו לכלל, בדאגה לפליטים ולחיילים יהודים, נודעה בכל.
מה לומדים ממנו? ששמירת הלשון היא עבודת ה׳ ממש, ושמילה אחת יכולה לבנות או להחריב. החפץ חיים מלמד שאפשר להיות גדול הדור ולחיות בעוני ובענווה מוחלטת, ושמי שמזכיר לעם שלם לשמור על פיו עושה תיקון עולם לא פחות מכל חידוש למדני.