בעל התניא
בעל התניא, רבי שניאור זלמן מלאדי, הוא האיש שלימד את המוח לשרת את הלב. תלמיד המגיד ממזריטש, מייסד חסידות חב״ד, כתב את ספר ׳התניא׳, שהפך את החסידות הרגשית לשיטת מחשבה שלמה, שבה השכל, ׳חכמה בינה דעת׳, מוליך את האדם אל אהבת ה׳ ויראתו.
בעל התניא לא הסתפק בהתלהבות הלב, אלא ביקש שהאדם יבין בשכלו את גדולת הבורא, ומתוך ההבנה תיוולד רגש אמיתי ומבוסס. ׳מוח שליט על הלב׳, לימד, ובכך נתן לכל יהודי כלים לעבוד את ה׳ לא בקפיצה רגעית אלא בעבודה מתמדת ומעמיקה.
וכאן גם גבורה: בעל התניא נאסר פעמיים בידי השלטון הרוסי על עלילות שהלשינו עליו מתנגדיו, וישב בכלא בסכנת חיים, אך יצא לחופשי. יום שחרורו, י״ט בכסלו, נעשה ל׳ראש השנה לחסידות׳. בעת פלישת נפוליון בחר בצד רוסיה, מחשש שחירות חילונית תרחיק יהודים מאמונתם.
מה לומדים ממנו? שהשכל אינו אויב הרגש אלא מנהיגו, ושאהבת ה׳ המבוססת על הבנה עמוקה חזקה מהתלהבות חולפת. בעל התניא מלמד שכל יהודי יכול לעבוד את בוראו בעבודה שכלית ורגשית כאחת, ושדרך פנימית שיטתית, ׳מוח שליט על הלב׳, מחזיקה לאורך זמן.