אביר יעקב
אביר יעקב, רבי יעקב אבוחצירא, הוא ראש השושלת הקדושה שהאירה את מרוקו, סבו של הבבא סאלי. מקובל, פוסק ומשורר, הנהיג את קהילת תפילאלת שבמרוקו, וסביבו נקשרו סיפורי קדושה ומופתים שעברו מדור לדור, עד שהמשפחה כולה, בית אבוחצירא, נעשתה סמל של קדושה ליהדות המזרח.
בספריו שילב הלכה וקבלה בשירה ובעומק, וחיבורו על התורה נלמד באהבה. אך יותר מכתביו, נחקק בזיכרון העם דמותו: צדיק שכל כולו מסירות לעמו, שהחזיק קהילות שלמות באמונה ובחום, בפינה רחוקה של הגולה שבה יהודים שמרו על תורתם מתוך עוני וגאווה כאחד.
בסוף ימיו יצא אביר יעקב בדרך אל ארץ ישראל, אך נפטר בדמנהור שבמצרים בטרם הגיע, ושם נטמן, וקברו נעשה מקום עלייה לרגל. הגעגוע לארץ, שלא הושלם בגופו, נמסר לצאצאיו, שרבים מהם עלו וקבורים בארץ.
מה לומדים ממנו? שקדושה של אדם אחד יכולה להאיר שושלת שלמה לדורות. אביר יעקב מלמד שיהדות המזרח, בפינותיה הרחוקות, גידלה ענקי רוח ששמרו על אמונה חמה ומשפחתית, ושהגעגוע לארץ ישראל, גם כשלא הושלם בחיים, נמסר הלאה כירושה אל הבנים.