א. ערב, ואחר כך בוקר
בכל תרבות היום מתחיל עם אור. ביהדות הוא מתחיל דווקא בחשכה: ״ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד״ (בראשית א, ה). מכאן שהשבת נכנסת בערב שישי, החג מתחיל בלילה, וכל תאריך עברי נפתח עם שקיעת החמה. חכמים למדו את מנהג היממה מן הבריאה עצמה, והדבר עיצב את כל לוח הזמנים של המצוות: מתי קוראים שמע, מתי מתחיל הצום, מתי מדליקים נרות.
ב. שש נקודות ביום
היממה היהודית נמדדת בכמה נקודות מפתח, כולן תלויות בשמש ולא בשעון: עלות השחר, כשמופיע האור הראשון במזרח לפני הזריחה; הנץ החמה, זריחת גלגל השמש; חצות היום, כשהשמש בשיא גובהה; השקיעה, כשהגלגל נעלם באופק; צאת הכוכבים, כשנראים שלושה כוכבים בינוניים ונכנס הלילה. בין השקיעה לצאת הכוכבים יש רגע עדין ומסופק, ״בין השמשות״, שחכמים התלבטו אם הוא יום או לילה (שבת לד), ולכן מחמירים בו לכאן ולכאן.
ג. שעה שאינה שישים דקות
כשהתורה אומרת ״עד שלוש שעות״ לקריאת שמע, אין הכוונה לשעון שלנו. ה״שעה הזמנית״ היא חלק אחד משנים עשר של אור היום: מחלקים את הזמן שבין הזריחה לשקיעה (או לדעת חלק מן הפוסקים, מעלות השחר לצאת הכוכבים) לשנים עשר, וכל חלק הוא ״שעה״. לכן שעה זמנית ביום קיץ ארוך היא יותר משישים דקות, וביום חורף קצר, פחות. כך זמני התפילה נעים עם השמש לאורך השנה.
ד. למה זה כל כך חשוב
כמעט כל מצווה תלוית זמן: זמן קריאת שמע של שחרית עד סוף שלוש שעות (ברכות ט-י); תחילת השבת מבעוד יום וכניסתה בשקיעה; צאת השבת והחג בצאת הכוכבים; תחילת צום וסופו; זמן אכילת מצה ואמירת הלל. טעות של רבע שעה יכולה לשנות אם מצווה קוימה בזמנה. לכן פיתחו חכמי ישראל, מן התלמוד ועד ימינו, חשבון מדויק של זמני היום לכל מקום ולכל עונה.
ה. מן הסלע אל הלוח
פעם ידע כל אדם לקרוא את הזמן מן השמש והצללים; היום מחשבים אותו. זמני השקיעה והזריחה נגזרים ממיקום גאוגרפי ומזווית השמש, ומכאן זמני הדלקת הנרות בערב שבת המשתנים מעיר לעיר. הפאנל של Jewistory מחשב את זמן הדלקת הנרות הקרוב לפי מיקום הגולש, באותה דרך שבה חכם היה מחשב לקהילתו: לא ניחוש, אלא חשבון של אור וצל.
ו. להעמקה
בראשית א (״ויהי ערב ויהי בוקר״); מסכת ברכות ב, ט-י (זמני שמע); מסכת שבת לד (בין השמשות); מסכת פסחים צד; שולחן ערוך או״ח סימנים נח, רסא, רצג, תרפ״ח; ולוחות הזמנים של פוסקי הדורות. וראו את מדריך ״מולד הירח״ ואת מדריך בניית הלוח באתר.