א. מה הם שובבי״ם
׳שובבי״ם׳ הם ראשי התיבות של שש הפרשיות הנקראות ברצף בשבתות החורף: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים. בשנה מעוברת מוסיפים גם ׳תרומה ותצוה׳, ואז נקראים ׳שובבי״ם ת״ת׳. אלו נעשו לימי תשובה והתעוררות, מעין ׳אלול של החורף׳.
ב. למה דווקא פרשיות אלו
השם ׳שובבים׳ נדרש מלשון הפסוק ״שובו בנים שובבים״ (ירמיהו ג), קריאה לשיבה. הפרשיות הללו מספרות את שעבוד מצרים והגאולה ממנו, ומתן תורה. כשם שישראל יצאו מטומאת מצרים אל החירות ואל הר סיני, כך ימים אלו הם דרך לצאת מן ההרגלים הרעים ולשוב אל התורה.
ג. מקורם בקבלה
מנהג שובבי״ם התפשט בעיקר מכוח קבלת האר״י ותלמידיו בצפת, שראו בימים אלו זמן מסוגל לתיקון פגמי המידות והקדושה. עיקרו של התיקון הוא בתשובה, בשמירת העיניים והמחשבה, ובהתחזקות בקדושה, שכן חז״ל קשרו את גאולת מצרים לזכות שלא שינו את דרכם.
ד. מנהגי הימים
יש הנוהגים להרבות בהם בלימוד, בתפילה ובצדקה, ובקהילות אחדות אף בתעניות ובסליחות מיוחדות, לפי מנהג המקום והוראת הרב. אין אלו ימי אבל, אלא ימי התעוררות שקטה: לא שבירה, אלא כיוון מחדש. עיקרם, כדברי בעלי המוסר, אינו בסיגוף אלא בשינוי המעשה.
ה. הערה מעשית
המנהגים משתנים מאוד בין עדות וקהילות, ויש בהם דעות שונות, ובכללן בשאלת התעניות ומי ראוי להן. זהו מידע לימודי, לא פסק הלכה. לשאלה מעשית, ובפרט בענייני צום, יש לפנות לרב מוסמך ולנהוג כמנהג הקהילה.
ו. להעמקה
פרשיות שמות עד משפטים; ירמיהו ג (״שובו בנים שובבים״); כתבי האר״י ותלמידיו על ימי שובבי״ם; שערי תשובה לרבנו יונה (בדרכי התשובה הכלליים); דברי בעלי המוסר על מהות התיקון.