מולד הירח, ולמה הלוח בנוי עליו

ב. מהו המולד

המולד הוא רגע ההתחברות הממוצע של הירח והשמש, ראשית החידוש. חכמים מסרו את אורכו המדויק של חודש הלבנה מפי המסורת: תשעה ועשרים יום, שתים עשרה שעות, ושבע מאות תשעים ושלושה ׳חלקים׳ (החלק הוא אחד חלקי 1080 בשעה, כשלוש שניות). זהו ה"מולד האמצעי", לא התצפית של חודש מסוים, אלא הקצב הממוצע שסביבו נבנה החשבון כולו.

הרמב״ם קבע את החשבון הזה כיסוד בהלכות קידוש החודש (פרק ו), והוא הנקודה שממנה נמדד כל ראש חודש וכל ראש שנה.

ג. מן העדים אל החשבון

בימי הבית והסנהדרין לא חישבו את המולד לפרסום, קידשו את החודש על פי ראייה. שניים שראו את הלבנה החדשה באו לבית הדין בירושלים, נחקרו (״כיצד ראית את הלבנה?״), ואם עדותם כוונה, הכריז אב בית הדין ״מקודש״, וכל העם עונים אחריו (ראש השנה כד-כה). המשנה שם מספרת שרבן גמליאל החזיק בביתו דמויות צורות לבנה כדי לבחון את העדים: ״כזה ראית או כזה?״.

אלא שהחשבון תמיד עמד ברקע: בית הדין ידע מראש את מולד האמצעי, וכנגדו בחן אם העדות סבירה. משבטלה הסמיכה ופסקה קביעה על פי ראייה, נשאר החשבון לבדו, והמולד, שהיה כלי עזר, נעשה היסוד עצמו.

ד. איך מחשבים את המולד

המולד אינו נצפה אלא מחושב, וכל החשבון נשען על נקודת פתיחה אחת שמסרו חז״ל: מולד תוהו, המולד הראשון של הבריאה, שחל ביום שני בחמש שעות ובמאתיים וארבעה חלקים (סימנו בהר״ד). ממנו ואילך מוסיפים לכל חודש את אורך חודש הלבנה, ומגיעים לכל מולד שירצו.

החשבון פשוט: לכל חודש מוסיפים יום אחד, שתים עשרה שעות ושבע מאות תשעים ושלושה חלקים, ומשליכים את הימים בשבע כדי לדעת את יום השבוע. שנים עשר חודשים כאלה נותנים את מולד תשרי של השנה הבאה. אין צורך במכשיר ולא בתצפית, אלא בזיכרון של מספר אחד ובחשבון שארית, וכך יכול היה חכם בצנעא או בפאס לומר מראש מתי יתחדש כל חודש בשנה. (הדרך המעשית לבנות מכאן שנה שלמה מפורטת במדריך ׳בונים לוח שנה עברי ביד׳.)

ה. למה דווקא הירח

אומות העולם מונות לחמה, הגדולה והקבועה; ישראל מונים ללבנה, הקטנה והמתחדשת (סוכה כט). הלבנה גדֵלה ומתמעטת ונעלמת, ושבה. חז״ל ראו בכך את דמותו של עם ישראל: עם שיודע גלות ומיעוט וחשכה, ויודע גם שהחשכה אינה הסוף אלא ערב הלידה. ״עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהם עתידים להתחדש כמותה״, ההבטחה חתומה בתוך חשבון הלוח עצמו.

מכאן גם עומק המצווה הראשונה: אומה שיצאה מעבדות מקבלת ראשית כול את הכוח לקדש את הזמן, לומר על רגע חולף ׳מקודש׳, ולא להיות עבד ללוח, אלא ריבון עליו.

ו. דיוק שמכה בתדהמה

אורך החודש שמסרו חז״ל, 29 יום, 12 שעות, 793 חלקים, הוא 29.530594 יממות. המדידה האסטרונומית המודרנית של חודש הלבנה הממוצע: 29.530589 יממות. ההפרש הוא כחצי שנייה בחודש. מסורת בת אלפי שנים, שנמסרה בעל־פה ונכתבה בגמרא, קלעה לערך שהמדע אישש רק בעזרת טלסקופ ושעון אטומי.

אין בכך ׳הוכחה׳ ואין צורך בה; אבל יש בכך יופי, שהחשבון שבו יהודי פשוט קובע מתי ראש חודש הוא אותו חשבון שבו נעה הלבנה בשמיים.

ז. להעמקה

רמב״ם, הלכות קידוש החודש פרקים א, ו; מסכת ראש השנה כד-כה (קידוש על פי ראייה); מסכת סנהדרין מב (ברכת הלבנה); מסכת סוכה כט (ישראל מונים ללבנה); שמות יב, ב עם פירוש רש״י. וראו גם את המדריך ׳בונים לוח שנה עברי ביד׳ באתר, שם המולד נעשה כלי מעשה.