א. מה זו גימטריא
בלשון הקודש אין ספרות נפרדות; כל אות היא גם מספר. אל״ף אחת, בי״ת שתיים, ועד תי״ו ארבע מאות. ׳גימטריא׳ היא חישוב הערך המספרי של מילה או פסוק, והשוואתו למילה אחרת בעלת ערך שווה, כדי לגלות קשר רמוז ביניהן. המילה עצמה יוונית במקורה (מלשון ׳גאומטריה׳, מדידה), אך השימוש בה כדרך לימוד עתיק ומושרש.
ב. מקורה בתורה שבעל פה
המשנה מונה את הגימטריא בין ׳אבות מלאכות׳ הדרש: ״גימטריאות פרפראות לחכמה״ (אבות ג, יח), כלומר תבלין ותוספת לחכמה, לא עיקרה. חז״ל דרשו בה במקומות רבים, למשל ״והנה שלושה אנשים״ ו״אליעזר״ עבד אברהם שערכו שלוש מאות ושמונה עשר, כנגד שלוש מאות ושמונה עשר חניכיו של אברהם (בראשית יד, נדרים לב). היא אחת משלושים ושתיים המידות שהתורה נדרשת בהן.
ג. דוגמאות מוכרות
׳חי׳ עולה שמונה עשרה, ומכאן המנהג לתת צדקה בכפולות של ח״י. ׳אחד׳ ו׳אהבה׳ עולים שניהם שלוש עשרה, רמז שהאהבה נובעת מן ההכרה באחדות הבורא. שם ׳יעקב׳ עם האותיות עולה כמניין ׳אלוקים׳, ובעלי הרמז מצאו בכך עומק. אלו אינם משחקי מספרים בעלמא, אלא ניסיון להראות שהמשמעויות שזורות זו בזו גם ברובד הנסתר של הלשון.
ד. בידי הראשונים והמקובלים
בעלי התוספות ורבי אלעזר מוורמייזא, בעל ׳הרוקח׳, הרבו בגימטריאות בפירושיהם. חכמי אשכנז וחסידי אשכנז ראו בה כלי לגילוי רבדים בתורה, והמקובלים, ובראשם האר״י, פיתחו שיטות חשבון רבות (מספר קטן, מילוי האותיות ועוד). כל אלה מתוך הנחה שהתורה נכתבה בדקדוק אלוקי, ואין בה אות מיותרת.
ה. מה גימטריא איננה
הכלל הגדול: גימטריא היא אסמכתא ורמז, לא ראיה ולא מקור לדין. אין פוסקים הלכה על פי גימטריא, ואין מכריעים בה אמונה. כל מי שמנסה ׳להוכיח׳ בה טענה, או לחשב בה קיצין ועתידות, יוצא מגדרהּ. היא מאירה קשר שכבר קיים, ואינה יוצרת אמת חדשה. משום כך קראוה חכמים ׳פרפראות׳, קינוח המלווה את הסעודה, לא הלחם עצמו.
ו. להעמקה
משנה אבות ג, יח; מסכת נדרים לב; בריתא דל״ב מידות (מידת הגימטריא); פירוש בעל הרוקח לתורה; שער הגלגולים ושערי הכוונות לאר״י ז״ל.