יונה בן אמיתי
יונה בן אמיתי היה נביא בישראל בימי ירבעם בן יואש, וניבא על הרחבת גבול הצפון (מלכים ב יד, כה). אך הסיפור שהנציח את שמו לנצח הוא דווקא סיפור בריחה.
ה׳ שלח את יונה להזהיר את נינוה, עיר גדולה של גויים, שתשוב מרעתה. ויונה ברח. לא מפחד, אלא מתוך התלבטות עמוקה: הוא חשש שאם הגויים ישובו בתשובה, יהיה בכך תוכחה לישראל שאינם שבים. הוא ירד ליפו, עלה על אונייה לתרשיש, וניסה לברוח מלפני ה׳ (יונה א).
סערה גדולה קמה בים, והמלחים הבינו שיונה הוא הסיבה. הוא עצמו ביקש שיטילוהו הימה, ׳כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם׳, ולא רצה שאחרים ייפגעו בגללו. הים נח, ויונה נבלע בתוך דג גדול.
שלושה ימים ושלושה לילות היה במעי הדג, ומשם התפלל תפילה שהיא שיא של שבירת לב: ׳קראתי מצרה לי אל ה׳ ויענני׳ (יונה ב). הדג הקיאו אל היבשה, ויונה הלך סוף סוף אל נינוה.
ודבר מדהים קרה: כל העיר, מן המלך ועד הבהמה, שבה בתשובה שלמה, צמה והתפללה, וה׳ ניחם על הרעה (יונה ג). התשובה ריחמה אפילו על עיר של גויים.
יונה כעס על כך, וישב לו תחת קיקיון שצמח והגן עליו, ואז יבש הקיקיון. ולימדו ה׳: אתה חסת על הקיקיון שלא עמלת בו, ואני לא אחוס על נינוה שבה רבבות בני אדם (יונה ד). לב הרחמים של הבורא רחב מלב הנביא.
לכן קוראים את ספר יונה במנחת יום הכיפורים: אין מקום ואין אדם שהתשובה אינה מגעת אליו, וגם הנביא הבורח מגלה שאין בריחה מלפני ה׳, ושהרחמים גדולים מן הדין.
מקורות: יונה א; יונה ב; יונה ד; מלכים ב יד, כה