אונקלוס הגר
אונקלוס לא נולד יהודי. לפי המסורת היה בן אחותו של טיטוס או של אדריאנוס קיסר, בן למשפחת המלוכה של רומא, שהכל היה פתוח לפניו. ובכל זאת בחר לעזוב את ההיכל ולהיכנס תחת כנפי השכינה, גר צדק מרצון (גיטין נו ע״ב).
מספרת הגמרא שאונקלוס העלה באוב את גדולי אויבי ישראל לשאול אותם מה מעמדו של עם ישראל בעולם האמת, וכולם, אפילו הרשעים שבהם, השיבו שישראל חשוב מאוד למעלה. מתוך חקירה כנה, ולא מתוך אינטרס, בא אל האמת.
תרומתו הגדולה הייתה התרגום. אונקלוס חיבר, או ליתר דיוק שחזר וביסס, את התרגום הארמי של חמישה חומשי תורה, בימים שהארמית הייתה שפת העם ורבים לא הבינו עוד את לשון הקודש. חז״ל אמרו שהתרגום ניתן במקורו בסיני ונשתכח, ואונקלוס העמידו מחדש מפי רבי אליעזר ורבי יהושע (מגילה ג ע״א).
תרגום אונקלוס אינו תרגום מילולי גרידא. הוא מבאר, מרחיק הגשמה מן הבורא, ומכריע בין פשטי הכתובים, עד שהפך לפירוש היסוד שרש״י וכל הראשונים נזקקים לו.
חכמים קבעו הלכה לדורות: חייב אדם להשלים פרשיותיו עם הציבור ׳שניים מקרא ואחד תרגום׳ (ברכות ח ע״א), והתרגום הוא תרגומו של אונקלוס. כך נכנס הגר אל תוך שגרת הלימוד של כל יהודי, בכל שבוע ושבוע.
אונקלוס מלמד שגר צדק אינו אורח בעם, אלא יכול להיות מעמודי התווך של מסירת התורה. איש שבא מבחוץ, בכוח האמת, נתן לכל הדורות הבאים כלי שאין לימוד תורה בלעדיו.
מקורות: מגילה ג ע״א; ברכות ח ע״א; גיטין נו ע״ב