דון יצחק אברבנאל
דון יצחק אברבנאל חי בשני עולמות בבת אחת: היכלות המלכים ובית המדרש. הוא נולד בליסבון למשפחה מיוחסת, ובכישרונו הפיננסי הבלתי רגיל שירת כשר אוצר למלך פורטוגל, ואחר כך למלכי קסטיליה ולבית המלוכה בנאפולי. איש שהחזיק בידו את כספי הממלכה, ולבו נשאר עם עמו.
הרגע הגדול והטרגי של חייו הגיע בשנת רנ״ב, גזירת גירוש ספרד. אברבנאל, שהיה מקורב לפרדיננד ואיזבלה, ניסה בכל כוחו לבטל את הגזירה, ואף הציע ממון עצום. כשנכשל, עמד בפני הבחירה: להישאר בכבודו ובעושרו, או לגלות עם מאות אלפי אחיו. הוא בחר לגלות. שר גדול שהעדיף את גורל עמו על פני ארמונו.
בגלותו, מנפוליה ועד ונציה, לא שקע בייאוש אלא כתב. פירושו על התורה ועל הנביאים שונה מכל קודמיו: הוא פותח כל פרשה בשאלות רבות ומיישבן, דן ברקע ההיסטורי והמדיני, ומתמודד עם דעות הנוצרים בני זמנו. פרשן שהוא גם היסטוריון וגם מדינאי.
מתוך כאב הגירוש כתב שלושה ספרים על הגאולה והמשיח, ׳מעייני הישועה׳ ואחרים, לחזק את לב העם השבור ולומר: הגלות אינה הסוף. דווקא מי שראה את חורבן יהדות ספרד נשא את דגל התקווה.
אברבנאל מלמד שאפשר לעמוד בפסגת השלטון והעושר ולא לאבד את הנשמה, ושברגע המבחן, כשעל כף המאזניים העם מול המעמד, בחירת האמת היא לגלות עם הצאן. דמותו מחברת בין גדולי התורה לבין ההיסטוריה של האומה בשעתה הקשה.
מקורות: אברבנאל על התורה ועל הנביאים; מעייני הישועה