יעקב אבינו
יעקב הוא בחיר האבות, וממנו לבדו יצא עם ישראל כולו, שנים עשר השבטים. כבר ברחם נאבק עם אחיו התאום עשיו, ובצאתו אחז בעקבו, ולכן נקרא יעקב. השניים היו הפכים: עשיו איש שדה וציד, ויעקב ׳איש תם יושב אוהלים׳ (בראשית כה), איש האמת והלימוד.
בצעירותו קנה מעשיו את הבכורה בנזיד עדשים, ובזקנת אביו קיבל בערמה, בעצת אמו, את ברכת הבכור המיועדת לו (בראשית כז). על כך נאלץ לברוח מחרון אחיו, וכאן החל מסע הייסורים שעיצב אותו.
בדרכו בָּרַח, בלילה בבית אל, חלם על סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ומלאכים עולים ויורדים בו, וה׳ ניצב עליו ומבטיח: ׳הנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך׳ (בראשית כח). ההבטחה ליוותה אותו בכל גלותו.
עשרים שנה עבד אצל לבן הארמי הרמאי, נשא את לאה ואת רחל, בנה משפחה תחת ניצול מתמיד, ויצא ברכוש רב אך גם צלקות. בשובו, בלילה שלפני המפגש עם עשיו, נאבק עם מלאך עד עלות השחר, וניצח, ושמו שונה לישראל, ׳כי שרית עם אלוקים ואנשים ותוכל׳ (בראשית לב).
מבחן קשה מכולם היה אובדן יוסף. עשרים ושתיים שנה התאבל על בנו האהוב שנמכר (בראשית לז), עד שנודע לו שהוא חי ומושל במצרים, וירד אליו וזכה לראותו. בסוף ימיו בירך את שנים עשר בניו, כל אחד לפי דרכו (בראשית מט), והניח את היסוד לשבטי ישראל.
יעקב מלמד שהאמת מנצחת דרך ייסורים, ושגם חיים מלאי מאבק, בריחה וגלות יכולים לבנות אומה. מיטתו הייתה שלמה, וממנו אנו קרויים בני ישראל עד היום.
מקורות: בראשית כה; בראשית כז; בראשית כח; בראשית לב; בראשית לז; בראשית מט