יעקב אבינו
יעקב אבינו הוא האב שנאבק כל חייו ומעולם לא נשבר. שמו הראשון, יעקב, מן ׳עקב׳, מספר שנולד אוחז בעקב אחיו, וכל ימיו רדפו אותו מאבקים: עם עשו על הבכורה, עם לבן על שכרו, עם המלאך על הנהר, ועם הכאב על יוסף האבוד. אין אב שסבל כמותו, ואין אב שהוליד עם שלם כמותו.
ליל המאבק על נהר יבוק הוא רגע ההולדת של השם ׳ישראל׳: ׳כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל׳ (בראשית לב, כט). לא ניצחון של כוח אלא של עמידה, מי שנאבק כל הלילה ולא הרפה, ובבוקר, צולע אך מבורך, קיבל שם חדש לו ולעם שיצא ממנו. ישראל הוא מי שנאבק ולא נכנע.
משנים עשר בניו, על כל מריבותיהם ונפילותיהם, קמו שנים עשר השבטים. יעקב לא הוליד עם מושלם, הוא הוליד משפחה אמיתית, על קנאותיה ופיוסיה, וממנה, לא למרות השברים אלא דרכם, נבנתה האומה. ברכתו לבניו בסוף ימיו (בראשית מט) היא הפעם הראשונה שאב מברך כל בן לפי דרכו שלו.
מה לומדים ממנו? ששלמות אינה היעדר מאבק אלא נאמנות בתוכו. יעקב מלמד שאפשר לצלוע ולהתברך באותה נשימה, ושעם שלם יכול לצמוח דווקא מבית שידע קנאה וכאב ופיוס. אנחנו בני ישראל על שמו, ובשם הזה טמון הכול: מי שנאבק עם אלוקים ואנשים, ועמד.