שם בן נח
שם בן נח הוא החוליה השקטה שבלעדיה אין שרשרת. בנו של נח, ניצול המבול, ומי שהמסורת מכנה אותו ׳שם׳ סתם, כאילו הוא השם עצמו, ראש קו המסירה שיוליך אל אברהם. הוא אינו גיבור של סיפור דרמטי, הוא הצינור שמעביר את האור הלאה.
חז״ל מזהים את שם עם ׳מלכי צדק מלך שלם׳ שיצא לקראת אברהם בלחם ויין ובירך אותו (בראשית יד; נדרים לב, ב). ויותר מזה: המסורת מספרת על ׳בית מדרשו של שם ועבר׳, ישיבה שבה נלמדה דרך ה׳ עוד לפני מתן תורה, ואליה, לפי חז״ל, הלכו ללמוד יעקב אבינו ואחרים.
כאן טמונה גדולתו: בעולם שאחרי המבול, שבו האנושות שוב התפזרה ושכחה, שם החזיק את הידיעה. לא בנה אומה ולא הנהיג המונים, אלא שמר גחלת, וכשבא אברהם למצוא את בוראו, היה מי שכבר החזיק את המסורת בידיו.
מה לומדים ממנו? שהמשכיות רוחנית נשמרת לרוב לא בזרקורים אלא בחדרי לימוד שקטים. יש דורות שכל תפקידם הוא לא לתת לאש לכבות. שם הוא הזכות של המוסֵר, של מי שמעביר הלאה את מה שקיבל, בלי שֵם ובלי הכרה, ובלעדיו לא היה אברהם.