שרה אמנו
שרה אמנו היא האישה הראשונה של האומה, וגם הראשונה שלימדה שאמונה אינה רק של הגבר. היא עזבה עם אברהם את אור כשדים ואת בית אביה, הלכה אל ארץ לא נודעת, וירדה עמו למצרים ולגרר, ובכל מסע שילמה את המחיר של מי שנושא בשורה שהעולם עוד אינו מוכן לה.
המסורת מוסרת ששרה הייתה גדולה מאברהם בנבואה: ׳כל מה שאמרה לך שרה שמע בקולה׳ (בראשית כא, יב), אמר הקב״ה לאברהם עצמו. היא זו שהבינה שישמעאל אינו יכול לגדול לצד יצחק, והדין עמה. גדולתה לא הייתה בצל בעלה אלא לצדו, ולעתים לפניו.
תשעים שנה חיכתה לבן. הצחוק ששמה נקרא עליו, יצחק, נולד מתוך שנים של תקווה שנראתה אבודה. וכשסוף סוף בא, כמעט נלקח ממנה בעקידה. המדרש קושר את מותה לבשורה על העקידה, כאילו לבה, שנשא כל כך הרבה, לא יכול היה לשאת עוד את המחשבה על אובדן הבן.
מה לומדים ממנה? שנשיאת חזון אינה פחות כבדה מהולדתו, ולעתים כבדה יותר. שרה מלמדת שהאמונה של האם, שיקול דעתה וכאבה, הם עמוד מכונן בבניין האומה, לא נספח לו. ׳חיי שרה׳, אומרים חכמים, כולם שווים לטובה, כי חיים שלמים אינם חיים בלי כאב אלא חיים שהכאב לא שבר אותם.