הרמב״ן
הרמב״ן, רבי משה בן נחמן מגירונה, הוא האיש שהחזיק בידו את שני קצות התורה, הפשט והנסתר, ולא הרפה מאף אחד. פרשן, פוסק, רופא ומקובל, הוא פתח את פירושו לתורה בכל עומק הפשט של הראשונים, ואז רמז אל ׳דרך האמת׳, סודות הקבלה, כאילו אין ביניהם קיר.
גדולתו התגלתה גם בשעת מבחן. בשנת ה׳כ״ג נאלץ לעמוד בוויכוח בברצלונה מול המומר פאבלו כריסטיאני, לעיני המלך והכמורה, ולהגן על היהדות כולה. הוא עשה זאת בכבוד, באומץ ובחוכמה, ושילם על כך בגלות מספרד. בסוף ימיו עלה לארץ ישראל, מצא את ירושלים חרבה, וייסד בה מחדש קהילה.
המכתב ששלח מירושלים לבנו הוא אוצר של ענווה: ׳ואשא עיני אל ההרים... מה אשיב לך בני׳. אדם ענק שראה בעיניו את החורבן ולא נשבר, אלא התחיל לבנות מאבן אחת. הוא לימד שאהבת הארץ אינה רעיון אלא מעשה, ושגם בחורבן הגדול אפשר להתחיל.
מה לומדים ממנו? שאין צורך לבחור בין השכל לבין הסוד, בין הפשט לעומק, אפשר לשאת את שניהם ביראה. הרמב״ן מלמד שאדם יכול להגן על עמו בפומבי באומץ ולכתוב לבנו בענווה של ילד, ושאהבת ציון נמדדת ברגליים שעולות, לא רק בלב שמתגעגע.