הרמב״ם
הרמב״ם, רבי משה בן מימון, הוא הנשר הגדול שנמלט מרדיפות ועדיין סידר את כל התורה כולה. ׳ממשה עד משה לא קם כמשה׳, אמרו עליו, כי איש אחד עשה מה שנראה בלתי אפשרי: כתב את ׳משנה תורה׳, שבו כינס את כל ההלכה מבראשית ועד סוף, בסדר, בבהירות, בעברית צחה, כדי שכל יהודי יוכל לדעת את דינו.
אבל הרמב״ם לא היה רק פוסק. הוא היה רופא הסולטן במצרים, פילוסוף שכתב את ׳מורה הנבוכים׳ כדי לגשר בין תורה לשכל, ומנהיג שהשיב לשאלות מקצווי תבל. באיגרת תימן חיזק קהילה שלמה שעמדה בפני שמד, ובאיגרת השמד לימד שאין להתייאש. ידיו נגעו בכול, מרפואת הגוף ועד רפואת הנפש.
וכל זה מתוך גלות ורדיפה. משפחתו נמלטה מספרד מפני האלמוהדים, נדדה למרוקו ולארץ ישראל ולמצרים, ואחיו דוד, שפרנס אותו, טבע בים עם כל רכושם. מתוך שבר אישי כזה קם האיש שנתן לעם סדר, שיטה וביטחון שאפשר לדעת, לא רק להאמין.
מה לומדים ממנו? שאפשר להחזיק את הכול בלי לוותר על דבר, הלכה ומדע, אמונה ושכל, שמים וארץ. הרמב״ם מלמד שהסדר עצמו הוא חסד, שכאשר אתה מארגן את הידע אתה נותן לאדם פשוט את היכולת לחיות נכון. הנשר הגדול פרש כנפיים על עם שלם, וממנו למדנו שהתורה אינה מפחדת מן השכל.