נח
נח הוא האדם היחיד ששרד את סוף העולם. דור שלם השחית את דרכו, ׳ותמלא הארץ חמס׳ (בראשית ו, יא), והקב״ה החליט למחות את הכול, ובתוך הזעם הזה נמצא איש אחד: ׳נח איש צדיק תמים היה בדורותיו׳ (בראשית ו, ט). על גבו של אדם אחד נשען עתיד המין האנושי.
חכמים נחלקו בו דווקא מתוך כבוד: ׳בדורותיו׳, יש דורשים לשבח, צדיק אפילו בדור רשע, ויש דורשים לגנאי, שאילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב (רש״י שם). המחלוקת הזאת עצמה היא לקח: התורה מודדת אדם גם מול הדור שבו נאבק, וגם מול מה שיכול היה להיות.
מאה ועשרים שנה בנה את התיבה, לעיני דור לועג, ובזה עצמו הזהיר את הבריות. הוא הציל את החיים כולם, אדם, חיה ועוף, ואחרי המבול קיבל ברית: הקשת בענן, אות שלא יחזור המבול לעולם, ושבע מצוות שהן מוסר בסיסי לכל בני האדם, לא רק לישראל.
מה לומדים ממנו? שאדם יכול להיות תמים גם כשכל סביבתו נרקבת, ושהצדק אינו נמדד רק בהצלת עצמך אלא בהצלת עולם. ומצד שני, שיש דרגה מעל זו: לא רק להינצל מן הדור, אלא להיאבק עליו, כפי שיעשה אברהם אחריו.