רבי יוסף קארו
רבי יוסף קארו, ׳מרן׳, הוא האיש שנתן לעם ישראל את שולחנו הערוך. אחרי דורות של ריבוי דעות ומנהגים, כתב את ׳שולחן ערוך׳, שבו נקבעה ההלכה למעשה בבהירות כזו שעד היום, כשיהודי שואל ׳מה הדין׳, התשובה מתחילה שם. ׳מרן׳ פירושו ׳אדוננו׳, כי פסיקתו נעשתה קול המסורת עצמה.
אבל מאחורי הפוסק היבש עמד מקובל בוער. קארו היה מגדולי צפת בדור האר״י, וספרו הנסתר ׳מגיד מישרים׳ מספר על מלאך, ה׳מגיד׳, שהיה מתגלה אליו ומלמדו סודות. האיש שנתן לעם סדר הלכתי צלול חי בעולם של קדושה ותשוקה רוחנית עמוקה. הגדולה שלו הייתה בחיבור: לב בוער וראש צלול.
וכל זה מתוך גלות ספרד. משפחתו גורשה בשנת רנ״ב, נדדה לפורטוגל, לתורכיה, ובסוף לצפת שבארץ ישראל, שנעשתה בימיו לבירת הרוח של העם. מתוך עם מפוזר ושבור, קארו בנה עמוד שיחזיק את כולם, אשכנז וספרד כאחד, כשהרמ״א הוסיף עליו את מנהג אשכנז ועשה אותו שלם.
מה לומדים ממנו? שסדר אינו יובש, ושהלב הבוער והראש הצלול יכולים לגור באדם אחד. קארו מלמד שכאשר אתה נותן לעם שולחן ערוך, מקום ברור לדעת בו את דרכו, אתה עושה מעשה של אחדות. בזכותו, יהודי בתימן ויהודי בפולין פותחים את אותו ספר ומוצאים בו בית.