גדליהו בן אחיקם
אחרי שנשרף הבית הראשון וגלה רוב העם לבבל, נשארה בארץ שארית דלה, והקב״ה נתן להם עוד הזדמנות אחת. איש אחד, גדליהו בן אחיקם, ניסה לבנות מחדש, ונרצח בידי יהודי. על היום ההוא, ג׳ בתשרי, אנחנו צמים עד היום, כי מותו של צדיק אחד נשקל כשריפת בית המקדש.
נבוכדנאצר מינה את גדליהו למושל על העניים שנשארו בארץ. גדליהו קיבץ את הנפוצים, הרגיע אותם, ואמר להם דבר של תקווה: ׳שבו בארץ ועבדו את מלך בבל וייטב לכם׳ (ירמיהו מ, ט). זרעו, אספו, בנו בית מחדש. בתוך החושך שאחרי החורבן, הוא הדליק נר קטן של התחלה.
וכאן טמונה הטרגדיה. הזהירו את גדליהו שישמעאל בן נתניה זומם להורגו, והוא סירב להאמין ברע על יהודי, ואף מנע מיוחנן בן קרח להקדים ולהכותו (ירמיהו מ, יג-טז). ישמעאל בא, אכל על שולחנו, ורצח אותו ואת היהודים והבבלים שעמו. גחלת ההתיישבות האחרונה כבתה, והשארית ברחה למצרים מרוב פחד.
מה לומדים ממנו? שצום גדליה אינו רק אבל על מנהיג, אלא אזעקה על מה ששנאת אחים ורצח בין יהודים עושים לעם. גם תומו של גדליהו, אמונו הגדול בחברו, נהפך למלכודת, ולימד שיש תמימות שמחירה כבד. חז״ל קבעו צום על מות הצדיק לצד החורבן, כדי שנזכור: כשיהודי הורג יהודי, נחרב בית שני בזעיר אנפין.