דוד המלך
דוד המלך הוא הרועה שהפך למלך, המשורר שכתב את תהילים, והלוחם שאיחד את ישראל, וגם האיש שהתורה מספרת את נפילתו בלי לטשטש. אין דמות בתנ״ך שאנו מכירים את פנימיותה כמותו, כי השאיר לנו את לבו פתוח בספר תהילים, בשמחתו ובשברו כאחד.
נער קטן משבעת בני ישי, שנשלח מן הצאן, הפיל את גלית באבן ובאמונה, וברח שנים מפני שאול שרדף אותו, ומעולם לא שלח יד במלך המשוח גם כשיכול. הענווה הזאת, שלא לנקום גם כשהצדק עמך, היא שהכשירה אותו למלוכה יותר מכל ניצחון.
וכאן הכנות שאין כמותה: מעשה דוד ובת שבע. חז״ל מלמדים בשני קולות, ׳לא היה דוד ראוי לאותו מעשה... אלא ללמד תשובה׳ (עבודה זרה ד, ב), ומצד שני ׳כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה׳ (שבת נו, א). המסורת אינה מכחישה את הנפילה ואינה מתמוגגת ממנה, היא לומדת ממנה את כוח התשובה. וכשנביא הוכיחו, לא התכחש אלא אמר ׳חטאתי לה׳׳ (שמואל ב יב, יג).
מה לומדים ממנו? שגדולה אינה חפה מנפילה, אלא מה שקם ממנה. דוד מלמד שאדם יכול לחטוא ולשוב ולהיות ׳משיח ה׳׳, ושמלכות אמיתית נמדדת ביכולת לומר ׳חטאתי׳ בלי לאבד את הכתר. ממנו, מן הבעל תשובה המלכותי, תצמח לפי המסורת מלכות בית דוד לנצח.