דוד המלך
הצעיר בבני ישי מבית לחם היה רועה צאן, נער אדמוני יפה עיניים, האחרון שהעלו על הדעת. וכששמואל הנביא בא למשוח מלך, אמר לו ה׳ שלא למראה עיניים: ׳האדם יראה לעיניים וה׳ יראה ללבב׳ (שמואל א טז). את הנער ההוא, המנגן בכינור ורועה צאן במדבר, בחר ה׳.
מול גלית הפלישתי, ענק חמוש ששיסע ארבעים יום את מערכות ישראל, יצא דוד בלי שריון, עם קלע ואבן, ׳בשם ה׳ צבאות׳ (שמואל א יז). מפלת הענק בידי נער הפכה אותו לגיבור האומה בן לילה, ולסמל שאין הניצחון בכוח אלא באמונה.
וכאן החלה דרך ייסורים. קנאת שאול רדפה אותו שנים במדבריות יהודה, ופעמיים נפל המלך לידיו, ופעמיים חסך דוד את חייו, וכרת רק כנף מעילו: ׳חלילה לי מה׳ אם אשלח ידי במשיח ה׳׳ (שמואל א כד). מכאן צמח מלך שיודע גם למשול וגם למחול.
משמלך, איחד את השבטים, כבש את ירושלים ועשה אותה עיר הקודש, והעלה אליה את ארון ה׳ בשמחה גדולה (שמואל ב ה). מרועה צאן הפך לרועה עם שלם.
חפץ היה לבנות בית לה׳, אך נאמר לו שדם רב שפך במלחמותיו, ובנו יבנה את הבית. ובאותה נשימה נכרתה עמו ברית הנצח: ׳ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם׳ (שמואל ב ז), היא מלכות בית דוד שממנה יצמח המשיח.
וגם נפל. פרשת בת שבע היא מן הכואבות במקרא, אך גדולתו של דוד נמדדת דווקא בתשובתו: כשבא נתן הנביא לא התחמק אלא אמר מיד ׳חטאתי לה׳׳ (שמואל ב יא-יב). מתוך אותו לב שבור נולד מזמור התשובה הגדול, ׳לב טהור ברא לי אלוקים׳ (תהלים נא). אחר כך סבל את מרד אבשלום בנו ואת בריחתו מירושלים, וקיבל את הכול באהבה.
׳נעים זמירות ישראל׳, מחבר ספר תהילים ששפתי כל יהודי לוחשות עד היום בעת צרה ובעת שמחה. ממנו מלכות בית דוד הנצחית, וממנו יצמח מלך המשיח. כשאנו מתפללים, אנו מתפללים בעצם במילותיו.
מקורות: שמואל א טז; שמואל א יז; שמואל א כד; שמואל ב ה; שמואל ב ז; שמואל ב יא; תהלים נא