הבעל שם טוב
הבעל שם טוב, רבי ישראל בן אליעזר, הוא האיש שלימד יהודי פשוט שגם הוא יקר לשמים. בדור של שבר, אחרי גזירות ת״ח ות״ט ורדיפות, כשלמדנות הייתה נחלת מעטים ורבים חשו שנשארו בחוץ, קם מוזג ומלמד תינוקות מן ההרים והכריז: הקב״ה רוצה את הלב, לא רק את הבקיאות.
הוא ייסד את החסידות, תנועה שהחזירה שמחה, דבקות ותפילה מן הלב אל מרכז החיים היהודיים. סיפרו עליו שהיה מתבודד ביערות הקרפטים ומתפלל בבכי ובשמחה, ושראה קדושה בכל דבר, בעץ, בנחל, באיכר האומר תהילים בלי לדעת לקרוא. ׳אין דבר ריק מאלוקות׳, לימד, וכל יהודי, פשוט ככל שיהיה, יכול לדבוק בבוראו.
המסורת מספרת שהיה נוסע מכפר לכפר, מרפא, מברך ומקרב לבבות, ושתלמידיו, ׳המגיד ממזריטש׳ ואחריו כל שושלות האדמו״רים, הפכו את בשורתו לזרם עצום שממלא עד היום את העולם היהודי. הוא כמעט לא כתב, אך תלמידיו נשאו את אשו הלאה.
מה לומדים ממנו? שאהבת ישראל אינה סיסמה אלא הכרה שכל נשמה יקרה, גם זו שאינה יודעת דף גמרא. הבעש״ט מלמד שהעבודה הפנימית, השמחה והדבקות, אינה פחותה מן הלמדנות אלא אחות לה, ושהקב״ה קרוב לכל הקורא אליו באמת. הוא החזיר לעם שלם את הביטחון שהם רצויים.