אברהם אבינו
אברהם אבינו הוא האדם שאמר ׳לא׳ לעולם כולו. בעולם שסגד לאבן ולכוכב, איש אחד הביט בשמים ובארץ ושאל: מי עשה את כל זה? המדרש מספר שבנעוריו ניפץ את פסלי אביו תרח (בראשית רבה לח). לא קיבל אמונה בירושה, הוא מצא אותה לבד, מתוך שכל ומתוך געגוע.
אבל גדולתו לא הייתה רק בהכרה, אלא בחסד. אברהם הוא איש האוהל הפתוח לארבע רוחות, שרץ לקראת שלושה עוברי דרך ביום השלישי למילתו (בראשית יח), שהתווכח עם הקב״ה עצמו על אנשי סדום, ׳השופט כל הארץ לא יעשה משפט׳ (בראשית יח, כה). הוא ידע להאמין בלב שלם וגם לזעוק על הצדק, ולא ראה בזה סתירה.
עשרה ניסיונות נתנסה, והכבד שבהם עקידת יצחק, כשנצטווה להעלות את בנו יחידו, ההבטחה שלו עצמה, ולא סירב. כאן המסורת מלמדת זהירות: הגדולה אינה בשמחת ההקרבה אלא באמון עמוק כל כך, שגם כשלא הבין, הלך. ובסוף נעצרה ידו, כי לא דם הבן ביקש הקב״ה אלא את הלב.
מה לומדים ממנו? שאמונה אינה תמימות שירשת אלא אמת שבחרת, ושאין אלוקים בלי חסד לאדם. אברהם הוא ׳האב המון גויים׳ (בראשית יז, ה), אביהם של כל המבקשים את הבורא, וכל עם ישראל אחריו הולך בשני הקווים שהתווה: אמת מול העולם, וחסד כלפי כל אדם.